ע"פ 7459/12 גיל שיבר נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצועו של גזר הדין שניתן ביום 11.10.12 על ידי כב' השופטת ק' רג'יניאנו בבית המשפט המחוזי מרכז בת"פ 5085-01-12.

2.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי המתואר, ביום 17.08.11, בסמוך לשעה 04:00 הגיע המבקש לתחנת דלק "פז" בראשון לציון מצויד בסכין ופניו מכוסות בכובע גרב שחור. המבקש פנה לחנות Yellow במתחם התחנה, ושדד מהמוכר באיומי סכין 900 ₪ וכ-100 קופסאות סיגריות. בטרם עזב את החנות התרה במוכר לבל יפעיל את לחצן המצוקה תוך שהוא מאיים עליו "אני יודע איפה אתה גר". על פי הודאתו הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו, בהכרעת דין שנתנה כב' השופטת ק' רג'יניאנו ביום 24.05.12.

בטרם שמיעת הטיעונים לעונש הופנה המבקש לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, וזאת לבקשת בא כוחו. בתסקיר שהתקבל ביום 23.09.12 פורטו נסיבות חייו הקשות של המבקש, צעיר בן 24, שראשיתן במחלתו ומותו של אביו בגיל צעיר, שימוש בסמים, התמכרותו להימורים והסתבכותו בחובות עקב נטילת הלוואות בשוק האפור. יחד עם זאת, קצינת המבחן הטילה ספק בנכונותו לשתף פעולה במסגרת תהליך טיפולי אולם המליצה על דחייה בת שלושה חודשים כדי לבחון את אפשרות השתלבותו בקבוצה טיפולית לעניין בעיות ההימורים והאלימות. בית המשפט קמא דחה המלצה אחרונה זו, שמע את הטיעונים לעונש וביום 11.10.12 גזר את דינו של המבקש.

המבקש נדון ל-30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (כחודש וחצי), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות אלימות וכן עבירות רכוש מסוג פשע, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות ורכוש מסוג עוון אשר לא יחול על עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, וכן פיצויים לחנות ולמוכר בסך כולל של 7,000 ₪. בא כוחו של המבקש ביקש מבית המשפט קמא את עיכוב ביצועו של המאסר בפועל בשל כוונת המבקש לערער על גזר הדין אולם בקשתו נדחתה והמבקש החל בריצוי עונשו.

3.

ביום 16.10.12 הגיש המבקש ערעור על גזר הדין לבית משפט זה, ובד בבד בקשה זו שלפנינו לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק דין בערעור. בא כוח המבקש הדגיש בדיון שנערך לפניי כי בשלב זה אינו טוען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחר לנקוט בענישה שיקומית, אלא ששגיאתו היא בכך שבגזירת הדין קודם קבלת המלצה נוספת משירות המבחן, ובהחלטה שלא לעכב את ביצוע גזר הדין, מנע בית המשפט אפשרות כי יינתן משקל של ממש לשיקולי השיקום.

לשיטתו, לערעור סיכויים של ממש להתקבל, וזאת לאור המלצת שירות המבחן אשר אותה דחה בית המשפט המחוזי.

באשר לשאלת אורך המאסר, טוען המבקש כי אמנם אין מדובר בתקופת מאסר קצרה במיוחד, אולם במקרה שלפנינו עצם ריצוי המאסר בפועל פוגע באפשרותו של המבקש לממש באופן אפקטיבי את זכות הערעור העומדת לו, שכן המלצת שירות המבחן – עליה נסמך הערעור – התבססה על בחינת השתלבותו בטיפול בתנאי שחרור. כמו כן, נסיבותיו האישיות של המבקש כמו גם היעדר הרשעות קודמות בפלילים מטות את הכף, לדעת בא כוחו, לטובת קבלת בקשה זו.

באת כוח המדינה הדגישה כי לאור סטנדרט הענישה המקובל במקרים דומים סיכויי הערעור להביא לביטול עונש המאסר בפועל או אף לצמצומו הנם נמוכים. באשר לתסקיר, טענה המדינה כי התסקיר צייר תמונה שלילית בעיקרה, על אף הנסיבות המקלות לכאורה, וכי היה בו די כדי לבסס את החלטת בית המשפט קמא לגזור את עונשו ולדחות את הבקשה לעיכוב ביצועו.

4.

לאחר עיון בהחלטות בית משפט קמא, בפרוטוקולים ובתסקיר שירות המבחן אינני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע עונשו של המבקש. לכלל לפיו ביצוע העונש מתחיל באופן מיידי ישנם חריגים מיוחדים אשר נראה כי אין ליישמם במקרה שלפנינו. העונש שנגזר על המבקש איננו קצר מנקודת הראות של המבחנים שנמנו בהלכת שוורץ

( ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פ''ד נד(2) 241 (2000)) . הערעור שהגיש המבקש איננו על הכרעת הדין כי אם על חומרת העונש בלבד, ונראה כי הסיכויים לביטול מוחלט של רכיב המאסר בפועל אינם גבוהים.

הסנגור מסתייג מהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב ביצוע מכיוון אחר. על פי קו זה, טעותו של בית המשפט המחוזי אינה בתוכן גזר הדין אלא בעצם נתינתו טרם קבלת תסקיר נוסף. כמובן, אין לנאשם זכות שגזר דינו ידחה על מנת שבית המשפט יאפשר בדיקת התאמתו לתכנית זו או אחרת עליה המליץ שירות המבחן. אמנם, אין זו החלטה רגילה של בית המשפט שלא לדחות את הדיון, אך עדיין העניין נתון לשיקול דעתו. בענייננו, ולנוכח האמור בתסקיר אין לומר על פני הדברים שנפלה טעות באי דחיית הדיון. קצינת המבחן, בהתייחסה לטיפול שנערך בתנאי מעצר בית ציינה כי "בטיפול הנוכחי לא התמיד, לא היה מוכן להשקיע בשיחות, ניסיון טיפולי תרופתי נכשל בגלל חרדה מאובדן שליטה, לתרגילי ההרפיה התייחס בחוסר אמון". התסקיר פירט אמנם את נסיבות חייו הקשות של המבקש אולם חיווה דעתו באשר להשתלבות בטיפולים עתידיים ואמר: "אנו ספקניים באשר לנכונות ויכולתו לשתף פעולה לגלות נכונות ולהשתלב אינטנסיבית בתהליך טיפולי".

אמנם, בסיום דבריו כותב שירות המבחן כי "...למרות ספקנותנו, נמליץ על דחיית הדיון ב-3 חודשים" וזאת לשם בחינה נוספת של הסיכוי להליכים טיפוליים. בית המשפט קמא דחה המלצה זו וגזר את עונשו אולם לא עשה זאת בלא שהיו לפניו החומרים המקצועיים הרלוונטיים. את החלטתו קיבל בית המשפט בהתבסס על חוות דעת מקצועית שהייתה מפורטת דייה ובלא שמצא טעם של ממש לדחייה נוספת ולסטייה מהכללים הרגילים בכגון דא. במסגרת בקשה זו, ומבלי לקבוע מסמרות בנידון, אינני סבור כי יש בהסתייגות הסנגור מהחלטה זו כדי להטות את הכף לכיוון קבלת הבקשה. אין לשכוח כי נקודת מבטו של שירות המבחן, אף ביחס לדחיית הדיון לשם קבלת תסקיר נוסף, אינה חופפת את שיקולי בית המשפט. אם כך הוא המצב, אכן אין הצדקה לעכב ביצוע שכן לכאורה העונש שהוטל אינו חמור בהתחשב בעבירה ובנסיבותיה ואף אם יש מקום לשקול הקלה נוספת בגדר הערעור לא נראה כי התוצאה תתמוך באי הטלת מאסר בפועל על המבקש או הסתפקות בעבודות שירות בלבד.

5.

על כן, הבקשה נדחית. המזכירות תקבע את התיק העיקרי לשמיעה בשים לב לאמור ולתקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער.