ע"פ 7467/11 דוד ליכטנשטיין נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל ) מיום 26.9.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 47135-08-11.

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיפים 402(ב) ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה. על פי הנטען, המערער, מאבטח בסניף בנק ירושלים ברח' אחד העם בתל-אביב, ביצע ביום 24.8.2011 מעשה שוד בסניף הבנק תוך שדרש, באיומי אקדח, מאחת מפקידות הבנק כי תמסור לידיו כספים שהיו בקופה ובכספת. הפקידה מילאה אחר הוראותיו ואילו המערער, על פי הנטען, ירה לכיוונה ירייה אחת באקדח שבידו. כתוצאה מהירייה נשברה זכוכית ורסיסים ממנה פגעו בפקידה וחבלו בפניה. משיצא מן הבנק רכש המערער פרטי לבוש חדשים ולבשם תוך שזרק את בגדיו הישנים במקומות שונים, מתוך מטרה לכאורה להכשיל את הליך החקירה.

2.

יחד עם כתב האישום הוגשה לבית משפט קמא בקשה למעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת הבקשה צוינו ראיות לכאורה, שנמצאו בידי המשיבה, להוכחת אשמתו של המערער. נטען כי אין בנמצא חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר. זאת כיוון שקיים יסוד סביר לחשש שהמערער יסכן את ביטחונם של פקידי הבנק והציבור כולו, וכיוון שקיים יסוד סביר לחשש ששחרור המערער יביא לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקות מהדין.

3.

בדיון בבקשה למעצרו של המערער עד תום ההליכים, מיום 31.8.2011, שנערך בפני השופט גורפינקל , הסכים בא-כוח המערער, לצורך הדיון בלבד, כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר, וביקש במעמד זה כי בית המשפט יורה על הכנת תסקיר מעצר כדי לבחון אפשרות של חלופת מעצר. השופט גורפינקל החליט במעמד זה כי יש בנמצא עילה למעצר והמערער ייעצר עד להחלטה אחרת. זאת נוכח הראיות לכאורה ובשים לב לכך שהאשמה במקרה דנן הינה של שוד תוך ביצוע ירי באקדח המלמדת על מסוכנותו של המערער. נוכח בקשת בא-כוח המערער לדחייה על מנת ללמוד את החומר, המשך הדיון בתיק נדחה לשמיעה לפני שופט תורן. כמו כן, הציע השופט גורפינקל לבא כוח המערער כי יגיש בקשתו לתסקיר מעצר בפני השופט הבא שידון בתיק.

4.

ביום 26.9.2011, נערך בבית משפט קמא דיון בתיק העיקרי, גם הוא לפני השופט גורפינקל . לאחר הקראת כתב האישום וטרם מתן תגובה לגופו של עניין, ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט לפסול עצמו. נטען שהשופט גורפינקל ישב בדיון והחליט בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובמסגרת זו עיין בכתב האישום והביע את עמדתו ביחס למסוכנות הנאשם ועל כן ראוי שהשופט יפסול עצמו. מנגד, טענה המשיבה, כי בדיון בבקשת המעצר לא נחשף השופט לחומרים שעשויים להיות חשופים בפני שופט מעצרים ולא בפני השופט הדן בתיק לגופו. כמו כן, נטען כי אין באמירה של בית המשפט לפיה אדם שיורה באקדח הוא מסוכן כדי להקים עילת פסלות. לבסוף, השאירה המשיבה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט.

5.

בהחלטה מנומקת דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט הדגיש, כי בדיון בבקשה למעצרו של המערער לא עיין בראיות לכאורה, כיוון שלצורך הדיון במעצר לא היתה עליהן מחלוקת וככאלה אף אין הן מחייבות בדיון העיקרי בתיק. בית המשפט קבע שאין בהבעת דעתו בהליך המעצר, לפיה אין מקום לתסקיר מעצר וניתן ללמוד על מסוכנות הנאשם שעה שהאשמה היא שוד תוך ביצוע ירי באקדח, כדי להרע את מצבו של הנאשם. נקבע כי בית המשפט במהלך הדיון בבקשת המעצר לא גיבש כל עמדה לגבי עובדות כתב האישום ואין בדברים האמורים לעיל כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים.

6.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. המערער טוען כי במקרה דנן מצטרפות להן שלוש נסיבות, שאין בכל אחת כשלעצמה אך יש בכולן יחד, כדי להקים עילת פסלות. שלוש הנסיבות אליהן מתייחס המערער הן: העובדה כי השופט גורפינקל ישב הן בדיון בבקשה המעצר והן בהמשך התיק, הבעת עמדתו של השופט לגבי מסוכנתו של הנאשם, וסירובו של השופט גורפינקל לבקשה לקבלת תסקיר מעצר והמלצתו לבקש זאת מהשופט הבא שידון בתיק. המערער טוען שיש בנסיבות הללו כדי ללמד על חוסר אובייקטיביות של השופט

גורפניקל .

7.

דין הערעור להידחות. המבחן הכללי בשאלת פסלות של שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו "אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". אין די בעובדה שאותו שופט דן גם בבקשת המעצר וגם בהמשך ההליך הפלילי לגופו כדי לפסול אותו מלשבת בדין. גם במקרה מסוג זה יש ליישם את המבחן הכללי דלעיל (ראו: ע"פ 5456/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2001)). במקרה דנן השופט, שדן בבקשת המעצר והחליט על המעצר תוך דחיית בקשת התסקיר, עשה כן נוכח ראיות לכאורה שלא עמדו במחלוקת ולימדו על מסוכנות הנאשם. השופט לא נחשף לחומר החקירה או לכל חומר אחר שיש בו כדי להשליך על שאלות משפטיות או עובדתיות אליהן יידרש בית המשפט בהליך גופו (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 271 (2006)). אין בקביעותיו הנ"ל של בית המשפט כדי לבסס דעה קדומה כנגד המערער או כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט המקים עילת פסלות (ראו:ע"פ 57/83 מדר נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 415 (1983)).

לפיכך, הערעור נדחה.