ע"פ 748/15 דוד מגור נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של נהיגה בפסילה ובהפקרה לאחר פגיעה – עבירות לפי סעיפים 67 ו-64א(ג) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961. הוא נדון לעונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל; פסילת רשיון נהיגה למשך 7 שנים מיום שחרורו ממאסר, בניכוי תקופת הפסילה כפי שנקבע; 12 חודשי פסילה על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש של רכיבי המאסר בפועל והפסילה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, נפסל המערער מלנהוג על ידי בית המשפט לתעבורה בבאר שבע, למשך שלושה חודשים. היה עליו להפקיד את רשיונו עד לתאריך 12.9.2011. חרף זאת, החל מהמועד האמור ועד למועד התרחשות התאונה – 17.10.2013 – לא הפקיד המערער את רשיון הנהיגה.

בתאריך 17.10.2013, בשעה 06:30, המערער נהג במונית בעיר באר שבע. זאת, על אף הפסילה התלויה ועומדת כנגדו. המערער התקרב עם המונית לאחד מן הצמתים בעיר, שהנפגעת – בת 85 – חצתה באותה העת. בכיוון חצייתה דלק אור אדום ברמזור. המערער התקרב לצומת, כאשר בכיוון נסיעתו דלק ברמזור אור ירוק. תוך כדי הנסיעה פגע עם חזית המונית בנפגעת. כתוצאה מכך, הופלה האחרונה על מכסה המנוע ופגעה בשמשת החזית, שנופצה. היא הוסעה על גבי מכסה המנוע מספר מטרים, עד שנפלה לכביש. בעקבות זאת נגרם לה שבר בארובת עין ימין ושברים באגן ובעמוד השדרה. היא נותרה לשכב על הכביש בעודה מדממת מהראש. המערער לא עצר את המונית, אלא המשיך בנסיעה ועזב את המקום בלי להזעיק עזרה. הנפגעת פונתה מן המקום באמצעות אמבולנס אשר הוזמן על ידי עובר אורח, ואושפזה למשך כ-4 ימים. בחלוף כ-40 דקות חזר המערער למקום התאונה. משראה שאין איש במקום, הסגיר את עצמו למשטרה.

2.

התיאור כולל בחובו את המרכיבים החמורים והקלים של המעשה. מצד אחד, המערער חזר למקום בתוך זמן קצר. אף אין טענה כי הוא אשם בתאונה, על אף שהוא הגורם לה. מן הצד האחר, לא עצר להגיש סיוע, חרף העובדה שהנפגעת היא אישה מבוגרת, שנפגעה מחזית הרכב ואף הוסעה על גבי מכסה המנוע מספר מטרים.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער הביע חרטה כנה על התנהגותו. הוא בעל עבר פלילי ישן, הכולל שמונה הרשעות קודמות. באמתחתו אף חמישים ושש הרשעות בעבירות תעבורה ובכלל זה אי-ציות לרמזור אדום, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא חגורת בטיחות ושימוש בטלפון בזמן הנהיגה.

העבירה של "פגע וברח" מיוחדת במובנים שונים. הדין דורש כי המעורב בתאונה ייקח אחריות, כאשר הדגש הוא על נפגע העבירה. כך, בין אם הנהג אשם בתאונה ובין אם לאו. נדמה כי הדרישה להושיט עזרה, המוטלת על הנהג, מובנת ואנושית ביסודה. המחוקק רואה עבירה זו בחומרה רבה. בשנים האחרונות הגדיל את העונש המרבי הקבוע לצידה.

3.

בנסיבות אלו, אין לומר כי עונש המאסר שנגזר על המערער חמור. הוא אף נוטה לקולא. הסנגור הפנה להמלצת שירות המבחן להקטין את תקופת המאסר לתקופה של שישה חודשים, על מנת לאפשר למערער לרצות את עונשו במסגרת של עבודות שירות. ואולם, שיקולי שירות המבחן אינם חופפים בהכרח לשיקולי הענישה שאותם שוקל בית המשפט בבואו לגזור את הדין. לענישה בעבירה של "פגע וברח" תכליות חברתיות שונות, כולל הרתעת הרבים. לכן, אין אנו מוצאים הצדקה להתערב בעונש המאסר שהוטל על המערער.

באשר לעונש הפסילה שהוטל עליו, נאמר זאת: התקופה אינה קצרה. אך יש לקחת בחשבון כי המערער עבר שתי עבירות בנהיגתו – הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה בזמן פסילה. החומרה של כל עבירה אינה נבלעת בחומרת העבירה השנייה אלא מעצימה אותה. על תקופת עונש הפסילה בפועל לשקף את חומרת שתי העבירות. בנוסף, בבואו של בית המשפט לדון בערעור על גזר הדין אין לבודד מרכיב אחד בעונש. ההקלה בעונש המאסר מצדיקה החמרה מסוימת בעונש הפסילה. לכך גם יש להוסיף את עברו התעבורתי של המערער. אין אנו מתעלמים מכך שיהיה על המערער, בהיותו נהג מונית, למצוא מקור פרנסה חדש. ברם, לא ניתן להקל עמו רק בשל כך. על בית המשפט לתרום את חלקו כנגד התופעה המכוערת של "פגע וברח". הזכות לנהוג כפופה לחובה לשמור על כללי הנהיגה הנאותים.

4.

הערעור נדחה. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר דקל, ביום 1.6.2015, לא יאוחר מהשעה 09:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336. תנאי השחרור יהיו בתוקף עד להתייצבותו.