ע"פ 7484/00 ביטון יוסי נ. מדינת ישראל

במסגרת הדיון בת"פ 1153/99 של בית משפט השלום בבאר שבע, התבקש בית המשפט (השופט נ' זלוצ'ובר - להלן: השופט ), לפסול עצמו מלשבת בדינו של המערער, מאחר שהוא שפט את המערער ומכיר את הרשעותיו. בהחלטה מיום 12.10.00 דחה כבוד השופט את הבקשה. מכאן הערעור שבפני.

דין הערעור להידחות. הלכה היא, שאין לפסו ל שופט מלשבת בדינו של נאשם רק משום שהשופט דן בעבר את אותו נאשם. השופט הוא שופט מקצועי, וחזקה עליו שידע להתעלם ממידע כאמור (ראו, לדוגמה, ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח' , פ"ד מה(3) 790, 792). הלכה זו ראויה היא, ואין מקום לסטות ממנה.

בדיון בפני הועלתה על ידי המערער טענה נוספת, לגביה הגיש תצהיר. על פי טענה זו, במסגרת הישיבה בה התבקש בית המשפט לפסול עצמו אמר השופט, כי המערער טוען בכל תיק שאחרים הם שהתקיפו אותו ולא הוא שהתקיף, ובסופו של דבר ההליכים נגדו מסתיימים בעיסקת טיעון. לתובע (המנהל את התביעה בבית משפט השלום), אשר התבקש למסור את תגובתו לטענה, לא זכור כי נאמרו דברים מסוג זה על ידי השופט. במסגרת הדיון בערעור זה התבקשה גם תגובת השופט לטענה. מהתגובה עולה, כי השופט אינו זוכר אמירה כזו וכי אין זה סביר שנאמרה על ידו, שכן הוא אינו מכיר את כל הרשעותיו ואת כל תיקיו של המערער. מתגובתו עולה, שכל שאירע, והדבר מוצא את ביטויו בפרוטוקול הדיון, הוא שהנאשם פנה אל השופט, הזכיר לו תיק קודם בו שפט את הנאשם, והשופט אישר בהחלטתו שהוא זוכר זאת. אולם, לא היתה התייחסות של השופט ל"תיקים" של הנאשם, ול"שיטה" של המערער להטיל אשמה על אחרים ואחר כך לסיים את המשפטים נגדו בעיסקת טיעון.

בנסיבות אלה, איני סבור שיש להתערב בהחלטת השופט שלא לפסול את עצמו.