ע"פ 7488/14 אלאסד שיהאבאלדין נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצויים בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ , והשופטים א' ואגו ו י' צלקובניק ) מיום 23.9.14 בתפ"ח 35646-03-11, שבגדרו הוטל על המבקש עונש מאסר עולם אשר אליו יצטבר עונש של 12 שנות מאסר, וכן הושת עליו פיצוי כספי בסך 200,000 ש"ח שישולם למשיב 2, ופיצוי בסך 130,000 למשיב 3. עניינה של הפרשה – עבירות רצח בכוונה תחילה וניסיון לרצח בהן הורשע המבקש, ועל הרשעתו הוא מערער.

רקע והליכים

ב.

הפרשה הטראגית עניינה סכסוך בין שתי משפחות בישוב לקיה ובפזורתו, ואירועי אלימות נמשכים, שהגיעו ביום 29.10.10 לכלל תקיפתם של הקרבנות על-ידי אלאסד זייד (שלימים נרצח אף הוא) והמבקש. כנקבע, זייד ירה במנוח רביע אבו עאמר והמבקש במשיב 3 ממאג'ד אבו עאמר.

ג.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש כמבצע בצוותא עם זייד, והשית עליו את העונשים המנויים מעלה.

הבקשה

ד.

עם הודעת הערעור (שנימוקיה טרם הוגשו נוכח חילופי ייצוג), הוגשה הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע (מיום 6.11.2014), בגדרה נטען כי סיכויי הערעור טובים. לטענת המבקש, מכתב האישום עולה כי קשירת הקשר שנטענה בכתב האישום, נועדה כדי ל פגוע

בבני משפחת המנוח, ולאו דווקא להרוג . משכך – לפי הטענה – הכוונה להרוג נתגבשה אצל זייד בעת שנכנס לחנות בה הרג את רביע אבו עמאר ע"ה, אלא שהמבקש לא היה מודע לכוונה זו, וממילא לא נתגבשה אצלו הכוונה לרצוח את המנוח בעת שזייד ירה בו. אף לגבי המתלונן מאג'ד נטען, כי אין תשתית ראייתית בדבר כוונה להרוג אצל המבקש. המבקש טוען כי מסר הודיית שווא בשל לחץ החוקרים.

ה.

נוכח האמור טוען המבקש, כי יתכן שיזוכה מחלק מן העבירות המיוחסות לו ויופחת סכום הפיצויים שהושת עליו, ועל כן מן הראוי לדחות את ביצועו של רכיב זה. כן מציין המבקש, כי הוא נעדר משאבים לשלם את הפיצויים וכי יש להישמר מפני ענישת משפחתו, שיהא עליה לספק כספים אלה במקומו.

ו.

בדיון טען עו"ד ביתן למבקש, והוסיף כי נוכח סכסוך הדמים בין המשפחות, ככל שיזוכה המערער או תשונה הרשעתו ויופחתו הפיצויים, הנה על רקע הסכסוך הסיכויים להשבה נמוכים. המערער – כך נאמר – הוא המפרנס את המשפחה הסובלת ממצוקה, והעיכוב יאפשר למשפחה להתארגן לתשלום הפיצוי.

ז.

עו"ד סגלוביץ' טען למדינה, ומסר בשם המשיבים 3-2 כי הם מתנגדים לבקשה וסובלים מקשיים כלכליים. לדעת המדינה, כך נאמר, לא הוצגה תשתית לפיה לא יוכל המבקש להיפרע אם ישולמו כספים ואחר כך יזוכה, ופתוחה הדרך לפניה למרכז לגביית קנסות ולבקשת פריסה; המדינה, מכל מקום, סבורה כי ההרשעה בעקבות ההודאה מוצקת.

ח.

עיינתי בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי לעניינו של המבקש וכן בתסקירי נפגעי העבירה, בתסקיר המבקש נאמר כי הוא תיאר בפני שירות המבחן מצוקה כלכלית קשה, ואף חוסר ביגוד ומזון, וכי הוא עצמו עבד כרצף לפרנסת המשפחה. בתסקיר נפגעי העבירה תואר מצב נפשי עגום של משפחת המנוח ומצב עגום דומה, גם כלכלי, של המשיב 3.

ט.

שקלתי את הבקשה, וכן נתתי אל לבי כי בית המשפט המחוזי לא קבע לוח זמנים לתשלום הפיצויים. בנסיבות דנא, גם כיון שהתמונה הכלכלית הנמסרת בתסקיר שירות המבחן באה מפי המערער ואין בפני כל אסמכתאות לעניין המצוקה הנטענת, נראה לי כי הדרך הראויה היא דרך המלך, קרי, פניה למרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, לפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995. על פי הסעיף רשאי מנהל המרכז "על פי

בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום כאמור". כלי זה שבנה המחוקק מותאם לסיטואציה כגון ענייננו, שבה נטען חוסר יכולת כלכלית, ודומה הדבר במידה מסוימת להליכים הרלבנטיים בהוצאה לפועל בהם נבדקת יכולת החייב.

י.

בנתון להפניה זו, בלא שאטע מסמרות לגבי התוצאה, איני נעתר איפוא לבקשה.