ע"פ 749/01 דוד סקורי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בניסיון לרצוח את גרושתו בדקירות סכין, לנגד עיני שני ילדיהם הקטנים. בית המשפט המחוזי גזר עליו שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל. הערעור מופנה נגד ההרשעה בדין ונגד חומרת העונש.

לא ביקשנו מן המדינה תשובה לערעור. הרשעת המערער מעוגנת במימצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי בהסתמך על עדויותיהם המהימנות של המתלוננת ושל שכניה, בני משפחת אילוז, שלשמע צעקותיה של המתלוננת נכנסו לדירתה וסכלו את מזימת המערער בטרם יעלה בידו להשלימה. המתלוננת נחלצה מן התקיפה בפצעי דקירה לא חמורים בידיה, בירכה ובעכוזה. הסניגור המלומד קיווה לשכנענו, כי החבלות הקלות ביחס שנגרמו למתלוננת, שלא נפגעה באבריה החיוניים, שוללות את כוונת הקטילה שיוחסה למערער. בטענה זו אין כל ממש. המתלוננת העידה כי המערער כיוון את סכינו לעבר פלג גופה העליון וניסה לדקרה בבית החזה. אלא שהיא גוננה על חזה בידיה וכך עלה כי נפצעה בידיה. בית המשפט המחוזי קיבל כמהימנה ללא סייג את עדות המתלוננת בנושא זה. לא למותר להוסיף, כי בעדויותיהם של בני משפחת אילוז, שאף הן זכו לאמונו של בית המשפט, נמצאה תמיכה ראייתית לגירסת המתלוננת.

ענייננו בהכרעה עובדתית מובהקת, כשיסוד המחשבה בפלילים נלמד בעליל מן הנסיבות, וטענות הסניגור המלומד לא שיכנעונו כי בהכרעה זו נפל פגם שבית-משפט זה צריך להתערב לתיקונו.

גם בערעור על גזר הדין אין כדי להעמיד עילה להתערבותנו. העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת העבירה ואת חומרת הנסיבות בהן בוצעה, ומכל מקום אינו חמור במדיה המצדיקה התערבות.

הערעור על שני חלקיו נדחה.