ע"פ 7502/02 מאסיוק אולג נ. מדינת ישראל

בהיותו שיכור היכה המערער את אשתו. כתוצאה מן החבלות שספגה נפטרה אשתו של המערער. מלכתחילה הואשם המערער בעבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. בעקבות הסדר טיעון בין התביעה לבין סניגורו – הסדר שלא טרחנו לחקור בסיבתו ובפשרו – הומרה האשמתו של המערער לעבירת גרימת מוות ברשלנות ולתקיפה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי גזר על המערער ארבע שנות מאסר, שלוש שנים מתוכן מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על-תנאי. הערעור שלפנינו הינו על חומרת העונש.

טיעוני הסניגורית המלומדת לא שכנעונו כי יש להתערב בתקופת המאסר הממשי שנגזרה על המערער. עם זאת, יש לציין כי בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לגזור על המערער יותר משלוש שנות מאסר בסך-הכול, שהוא העונש המירבי הקבוע בגין העבירה של גרימת מוות ברשלנות. כאמור, המערער הורשע גם בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, אולם הרשעתו בעבירה הנוספת הזו התבססה על אותן עובדות שבגינן נמצא אשם בגרימת מוות ברשלנות. הכלל הוא, כידוע, שאין מטילים על נאשם עונש חמור מן העונש המירבי הקבוע בגין המעשה שבוצע על ידו; והמעשה הוא אחד, לכן גם העונש צריך להיות אחד.

הערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר על-תנאי שנגזר על המערער מתבטל. עונש המאסר הממשי נשאר בעינו.