ע"פ 7520/03 עזרא עשיר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי המערער נמנה על חבורה אשר שמה לה מטרה – להתנכל לאנשים הנמנים על רשויות החוק, במטרה להרתיעם מלפעול נגדם, וכדי שיימנעו מעריכת חיפושים בבתיהם. במסגרת פעילות זו היה המערער מעורב בהצתת קטנוע של שוטר, ניקוב צמיגים של ניידת וניפוץ שמשותיה, יידוי אבן לעבר חלון של תחנת המשמר האזרחי, ופריצה וגניבה מרכבה של שוטרת. כמו כן נטען, כי המערער ביחד עם אחד הקושרים, גל סלהוב, פרצו לרכבים באזור בני-ברק תוך שהם גורמים להם נזק וגנבו מתוכם רכוש.

בכל אלה הודה המערער בפני בית המשפט המחוזי במסגרת הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ובעקבות כך הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה, חבלה במזיד, פריצה לרכב, ומסחר בחלקים גנובים. התביעה עתרה לעונש של שלוש שנות מאסר, בעוד שההגנה ביקשה שהעונש יהיה מתון יותר. לאחר ששקל את טענותיהם של הצדדים, גזר בית המשפט (כב' השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר) למערער 3 שנות מאסר וכן שנתיים מאסר על-תנאי. המערער, שהתקשה להשלים עם העונש, הביא בפנינו את השגותיו באמצעות באי-כוחו, אולם לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו.

המערער ושותפיו למעשים קשרו קשר לפגוע באושיות החוק על ידי התנכלות לאנשים העוסקים באכיפתו, וזו תופעה שחומרתה כה מופלגת, עד שאנו תוהים מה גרם לה לתביעה להסתפק בעתירה לעונש מאסר כה מתון. יתרה מכך, גם בטענה לפיה בדרך ענישתו, לא קיים בית משפט קמא את האיזון הראוי בין עונשו של המערער לזה של נאשם אחר בתיק, שמעון דדון, אין ממש. אכן לזה האחרון עבר פלילי עשיר, והוא גם צירף תיקים נוספים על אלה בהם עוסק כתב האישום הנוכחי, אולם מנגד, מספרם של האישומים בהם הורשע המערער בתיק הנוכחי גדול מזה של דדון, ועל כן רשאי היה בית המשפט המחוזי לגזור לשניהם עונש זהה.

הערעור נדחה.