ע"פ 7535/02 חוסאם עודה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.על רקע הבחירות שנערכו בשנת 1998 לראשות המועצה המקומית בג'לג'וליה, נוצר מתח בין משפחות עודה ויונס, שעל הראשונה בהן נמנה המערער. על פי הנטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, עלה המערער בתאריך 30/10/98 לגג ביתו, ומאקדח שהחזיק בידו ירה מספר יריות לעבר קבוצת אנשים מבני המשפחה היריבה שעמדו בחצר ביתם. כתוצאה מירי זה נפצעה אישה בכתף ימין והיא נזקקה בעקבות כך לטיפול רפואי.

2.בעת הדיון בבית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת בשאלת אירוע הירי ופציעתה של אותה אישה, והסוגיה האחת בה נדרשה הכרעה היא טענת המשיבה לפיה המערער היה היורה. על מנת להפריך את טענות המשיבה, טען המערער כי בעת האירוע שהה במקום אחר, בחברתם של מספר מחבריו, ואלה נקראו על ידו להעיד במסגרת פרשת ההגנה. דא עקא, בית משפט קמא לא נתן אמון בעדים אלה, והעדיף על פניהם את עדותם של עדי תביעה, אשר כולם הצביעו על המערער כמבצעו של הירי. בעקבות כך הרשיע בית המשפט את המערער בביצוע עבירה של גרימת חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, בנסיבות המנויות בסעיף 335(א)(1) לחוק, וגזר לו 36 חודשי מאסר, מחציתם בפועל ומחציתם על-תנאי.

3.בא כוח המערער כיוון את חיצי ביקורתו לעבר שני חלקיו של פסק-הדין. באשר להרשעה טען, ובפירוט רב ביותר, כי ראיות המשיבה מתבססות על עדותם של בני המשפחה היריבה בלבד, ולא הובא לבית המשפט ולו עד אחד שניתן להגדירו כחסר נגיעה לתוצאתו של ההליך הנוכחי. כן נטען, כי אף שעדי התביעה תיאמו ככל הנראה ביניהם את גרסאותיהם, נתגלו בעדויותיהם סתירות רבות, אשר חייבו קביעתו של ממצא לפיו אין די בעדויות אלו לצורך הרשעה. כמו כן מלין בא כוח המערער, ובלהט רב, על הדרך בה נהגה המשטרה בבחינת גרסת האליבי של המערער. נטען, כי לא נעשה ניסיון של ממש לאתר את עדי האליבי, כדי לשמוע אם יש בפיהם דברים אשר עשויים לתמוך בטענת חפותו של המערער, וגם כאשר התייצב אחד מעדים אלה מיוזמתו, הגיבו החוקרים במעצרו.

באשר לעונש נטען, כי אין בו ביטוי הולם לשנים אשר חלפו מאז האירוע עליו נותן המערער את הדין, לעובדה שבינתיים שתי המשפחות היריבות התפייסו, לכך שמדובר באדם צעיר שזהו מאסרו הראשון, ושמאסר זה עלול להיות כרוך בנזק לפרנסתם של אלה הסמוכים על שולחנו של המערער.

4.אף שטענותיו של בא כוח המערער נכבדות הן, לא מצאנו מקום או עילה להתערבותנו בהרשעה. ההכרעה בתיק זה היא עובדתית בעיקרה, וכידוע אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים מתחום זה אשר נקבעים על ידי הערכאה הדיונית, לה היתרון להתרשם מהעדים המופיעים בפניה בדרך ישירה ובלתי-אמצעית. הסתירות עליהן הצביע בא כוח המערער, אכן חשובות הן, אך הן לא נעלמו מעיניו של בית משפט קמא, אשר חרף קיומן מצא כי גרסתם של המתלוננת, אביה ואמה, הן כנות ומהימנות, הואיל והן נתמכות גם בדבריהם של עדים נוספים. ובאשר לטענת האליבי, אכן הרושם הוא שהיחידה החוקרת לא עשתה די כדי לאתר את העדים אשר היו עשויים לתמוך בהגנת המערער, ולהשקפה זו היתה שותפה גם באת-כוח המשיבה. אולם בסופו של דבר, הגנתו של המערער לא ניזוקה כתוצאה מכך, הואיל ומרבית העדים נקראו לבית המשפט והם העידו מטעם ההגנה. ומה נעשה כאשר התרשמותו של בית משפט קמא, לאחר שניתח את ראיות ההגנה, היתה נחרצת, לאמור (ראה עמוד 183): "לאחר שקילת גרסת האליבי של הנאשם, הנתמכת לכאורה בעדות עדים נוספים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין ליתן בה אמון ודינה להדחות".

לנוכח כל האמור, איננו סבורים כי הערכאה הראשונה נתפסה לתוצאה שגויה בהחלטתה להרשיע את המערער, וכך היא השקפתנו גם ביחס לעונש. אכן, מאז האירוע חלפו שנים לא מעטות, ונהירים לנו הקשיים הכרוכים במאסרו של המערער, לו-עצמו ולאלה שפרנסתם תלויה בו. אך לכל אלה נתן בית המשפט המחוזי את דעתו, ואיננו סבורים כי ניתן היה לפטור את המערער שחטא בעבירה חמורה, בעונש אשר לא יכלול רכיב של מאסר בפועל. המערער ירה לעבר קבוצת אנשים, ונראה שרק בדרך נס לא היתה תוצאת הירי חמורה יותר. התנהגות שכזו אשר נועדה לגמול ליריבים על רקע מחלוקת פוליטית, היתה חייבת לזכות בתגובה עונשית הולמת וקשה, ועל כן איננו סבורים כי העונש שהושת על המערער נוטה לחומרה או חורג מרמת הענישה המקובלת.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום 5/1/03, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, עד לשעה 11:00. הערבויות שניתנו בעבר על ידי המערער, תעמודנה בתוקפן עד להתייצבותו לשאת בעונש.