פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 7536/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' א' לוי
המערער:
יוסף גרובין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע
מיום 14.7.02 בתפ"ח 996/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים
ר' אבידע, ב' אזולאי וח' עמר
תאריך הישיבה:
כ"ז באלול תשס"ג
(24.9.03)
בשם המערער:
עו"ד ח' מקלר
בשם המשיבה:
עו"ד י' למברגר
מתורגמנית:
גב' א' אסאס
פסק-דין
המערער הורשע בשתי פרשיות אישום. ערעורו מופנה כנגד צדקת הרשעתו, בגדר האישום השני, בניסיון לבצע שוד מזוין ובעבירת רצח כמשמעה בסעיף 300(א)(3) לחוק העונשין. עיינו עיין היטב בהכרעת-דינו המפורטת והמנומקת היטב של בית-המשפט המחוזי ובנימוקי ערעורו של הסניגור. כן שמענו טיעון על-פה מפי הסניגור.
מסקנתנו היא כי הערעור איננו מצריך תשובה. הרשעת המערער בניסיון השוד, ואגב כך בקטילתה ביריית אקדח של קורבן השוד, מבוססת על תשתית ראייתית מוצקה. בית-המשפט המחוזי בחן היטב את קורות האירוע, בהסתמך על תיאוריהם של עדי הראייה, הממצאים הפיזיים וחוות-דעת המומחים. כן נתן את דעתו לגרסתו של המערער. בהכרעת הדין נקבע כי אשמת המערער הוכחה מעבר לספק, בעוד שגרסתו המוזרה והתמוהה של המערער - שעוד בשלב החקירה הסתבך במסכת של שקרים ובדיות - נדחתה מכול וכול. טענות הסניגור לא שכנעונו כי יש שמץ טעם להרהר אחר צדקת קביעותיהם העובדתיות ומסקנותיהם המשפטיות של שופטי הערכאה הראשונה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ז באלול תשס"ג
(24.9.03).
ש ו פ
ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט