ע"פ 7556/03 קרל שוורץ נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של רצח בכוונה תחילה ועונשו נגזר למאסר עולם. בערעור שהוגש לבית-המשפט העליון הסכימה המדינה כי בנסיבות העניין יורשע המערער אך בעבירה של הריגה כהוראת סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המערער אף הוא הסכים לדבר, וההסדר בין בעלי-הדין התקבל על דעתו של בית-המשפט. בית-המשפט העליון החליט אפוא לזכות את המערער מעבירת רצח, להרשיעו בעבירת הריגה, ומשעשה שני אלה החזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי לגזירת העונש מחדש. בית-המשפט המחוזי נדרש לנושא העונש ולסופו של דיון החליט לגזור על המערער עונש של 17 שנות מאסר, מהן 15 שנים מאסר בפועל (מיום המעצר) והיתרה מאסר על-תנאי. על גזר-דין זה הערעור שלפנינו עתה.

נסיבות ביצועה של העבירה היו אלו, שהמערער התגורר בדירה בצוותא-חדא עם בת-זוגו לחיים ועם בנה של אותה בת זוג. יום אחד ישבו המערער, הבן וחברו של הבן בדירה ובשלב כלשהו העיר המערער לחבר על אופן דיבורו. בעקבות הערה זו נתפתח ויכוח בין השניים ובמהלך אותו ויכוח ניגש המערער לארונית שהיתה בחדר, הוציא ממנה סכין, ונעץ אותה שלוש פעמים בביטנו של החבר. כתוצאה מאותן נעיצות סכין נפגעו איברים חיוניים בגופו של החבר. החבר הובהל לבית-חולים ושם נפטר כתוצאה מהפגיעות בגופו.

בטיעוניו לפנינו, הן בכתב הן על-פה, טען בא-כוחו המלומד של המערער כי שומה עלינו ליתן את הדעת לנסיבותיו המיוחדות של האירוע. המנוח היה מסומם, התנהג בדירה באורח בוטה, ובשלב מסויים אף תקף את המערער בשטיח. אין המדובר בענייננו באדם שהכין עצמו למעשה ושש אלי-קרב. יתר-על-כן: המערער היה בעת מעשה כבן 70 ואילו החבר היה כבן 23. המערער הוא איש רזה וקטן קומה ואילו החבר היה איש בריא-גוף וגבה-קומה. בנסיבות אלו חש המערער עצמו כמי שנשקפת לו סכנה מצד הצעיר, ועל רקע זה יש להבין את מעשהו. כן הוסיף עורך-דין גורדון והצביע על חולניותו של המערער ועל גילו המתקדם - המערער הוא כיום כבן 74 - עובדה שמקרבת את המאסר שהושת עליו למאסר עולם.

שקלנו את טיעוניו של עורך-דין גורדון, אך אין אנו סבורים כי יש בהם להביא להקלה בעונשו של המערער. מעשהו של המערער היה קרוב במאוד למעשה רצח. מעשיו של המערער - הנפת סכין ונעיצתו בגופו של הזולת פעם אחר פעם אחר פעם - מעידה על אי התחשבות ועל זלזול בחיי אדם כמו המדובר בהשחתת רכוש. אדם העושה כמעשה שעשה המערער ומנסה ליישב סיכסוך עם הזולת על דרך של תת-תרבות הסכין - החברה חייבת להגיב על מעשיו באורח חמור ונחרץ. אדם העושה כמעשה שעשה המערער ראוי לענישה מחמירה, ענישה שנסיבותיו האישיות של העבריין נסוגות מפניה. בית-משפט קמא קבע כי ראוי הוא המערער לעונש המירבי הקבוע בחוק בגין עבירת הריגה, אלא שבהתחשב בגילו ובמצב בריאותו אין הוא עומד למצות עימו את הדין. אנו סבורים כי עונש מאסר בן 15 שנים אינו עונש הראוי כי נתערב ונקל בו.

אנו מחליטים לדחות את הערעור.

היום, ב' באדר תשס"ד (24.2.2004).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03075560_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il