ע"פ 7589/20 לורי שם טוב נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' הימן ) מיום 21.10.2020 במ"ת 14280-04-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערער ת.

1.

פרטי הפרשה שבמסגרתה הועמדה המערערת לדין הובאו במספר פסקי דין והחלטות של בית משפט זה (ראו למשל בש"פ 2847/19 שם טוב נ' מדינת ישראל (2.5.2019)). בתמצית, למערערת ולנאשמים נוספים מיוחסת שורת עבירות ובהן הטרדה מינית, התחזות כאדם אחר, פגיעה בפרטיות, עבירות מחשב, העלבת עובד ציבור, לשון הרע ופרסומים מזיקים – אשר בוצעו, לפי הנטען בכתב האישום, במסגרת

מערך אתרי אינטרנט ועמודים ברשתות החברתיות שהפעילו הנאשמים.

2.

לפי הנטען בערעור שלפניי, בחודש יוני 2017 העבירה המשיבה לבאי-כוחם של הנאשמים חומרי חקירה ובהם שני דיסקים הכוללים חומרים שנמצאו ברשותו של עורך הדין ב' לייזר (להלן, בהתאמה: שני

הדיסקים ו עורך הדין ). ביום 30.6.2020 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא בקשה לבאי-כוח הנאשמים להשיב לה את שני הדיסקים. בבקשה הוסבר כי בעקבות ערר שהגישה המערערת בנוגע להגבלת גישתה לרשת האינטרנט (בש"פ 3537/20, אשר נדחה ביום 25.6.2020 ) , התברר למשיבה כי בידי המערערת מצויים חומרים שאינם בגדר חומר חקירה, אשר הועברו לידיה בשגגה ואשר עלולים לפגוע בזכויותיהם של צדדים שלישיים. בתגובתה מיום 21.7.2020 ציינה המערערת כי היא עצמה אינה מחזיקה "בשיכפול דיסקים של [עורך הדין]", וכל חומרי החקירה נמצאים בידי בא-כוחה, אותו ביקשה המערערת להחליף. ביום 3.8.2020 הגישה המערערת תגובה נוספת בה עדכנה כי בא-כוחה הוחלף, וכי בא-כוחה הנוכחי טרם קיבל את חומר החקירה וטרם בחן את שני הדיסקים. על כן ביקשה המערערת לדחות את בקשת המשיבה ביחס אליה. לאחר שהביעה המערערת את התנגדותה לבקשה במספר הודעות נוספות, הורה בית המשפט ביום 4.10.2020 על קביעת מועד לדיון בבקשה. למחרת היום ביקשה המערערת באמצעות בא-כוחה את שינוי מועד הדיון, וציינה בין היתר כי הובא לידיעת בא-כוחה שבתוך שני הדיסקים קיימות תכתובות דואר אלקטרוני בין עורך הדין ובין המותב, וכי "בקשה זו מוגשת גם על מנת לאפשר [לבא-כוח המערערת] לבחון אם בנסיבות העניין, יש מקום להעלות טענת 'פסלות שופט' במידת הצורך". המשיבה הודיעה בתגובה כי לא עיינה בשני הדיסקים וכי היא מסכימה להעברתם לעיונו של בית המשפט במהלך הדיון בבקשה.

3.

ביום 18.10.2020, ערב הדיון שנקבע בבקשה, הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב מלדון בבקשה להשבת שני הדיסקים. המערערת ציינה כי לידי בא-כוחה הגיע מסמך (להלן: הנספח ), בו מצוינים מועדים בהם הועברו לכאורה הודעות דוא"ל בין עורך הדין והמותב, וביקשה כי בית המשפט יורה למשיבה להעביר לעיונו את שני הדיסקים על מנת לבחון אם קיימת למותב "'נגיעה אישית' בחומר המצוי בדיסקים". המערערת הוסיפה וטענה כי נוכח ה"נגיעה האישית" של המותב בחלק מהחומרים שעל שני הדיסקים, יש למותב "נגיעה ישירה בתוצאת ההליך" וקיים חשש ממשי למשוא פנים מצדו. לחלופין טענה המערערת כי על המותב לפסול עצמו מלדון בבקשה נוכח "הפגיעה האפשרית 'במראית פני הצדק', תקינות ההליך הפלילי ואמון הציבור במערכת המשפט". עוד טענה המערערת כי יש ליתן משקל לעובדה שהמשיבה לא הצביעה על מקור סמכותה להגשת הבקשה להשבת הדיסקים, ולא הסבירה מדוע הבקשה הוגשה לשופט המעצרים ולא לשופט שדן בתיק העיקרי.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 19.10.2020 הוגשו שני הדיסקים לעיונו של בית המשפט, ובא-כוח המשיבה ציין "אנחנו מעולם לא עיינו בדיסקים מכיוון שהמשטרה לא מצאה בהם ראיות. לשאלת בימ"ש בהנחה שהדיסקים מגלים התכתבות, אני משיב שאם מדובר בהתכתבות הקשורה לענייני עבודה אני סבור שאין מקום לבקשה [בקשת הפסלות]".

4.

ביום 21.10.2020 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי הנספח אמנם מעיד על קיומן של תכתובות דוא"ל בין המותב ובין עורך הדין, אך אין בכך כדי לבסס חשש למשוא פנים או לעניין אישי ממשי של המותב בהליך או בתוצאותיו. בית המשפט הוסיף וציין:

"[...] תוכנן של התכתובות לא הוגש, ואלה לא זכורות לי.

עיון שביצעתי בתוכנם של הדיסקים לא העלה את אותן תכתובות, והסניגור אף לא הבהיר בטיעוניו המקור והבסיס לטענתו כי התכתובות אכן נלקחו מאותם דיסקים.

עוד יש לציין כי ככל שידוע לי, הקשר שהיה ביני לבין [עורך הדין] הוא קשר מקצועי בלבד שאינו קשור לתיקים אשר אני דן בהם."

5.

מכאן הערעור שלפניי, בו טוענת המערערת כי לא היה מקום לייחס משקל לכך שבא-כוחה לא הצביע על הבסיס לטענתו בדבר מקור התכתובות בין המותב ובין עורך הדין. זאת, מכיוון שבא-כוחה טרם קיבל את חומרי החקירה ואלו אינם מצויים בידי המערערת עצמה. המערערת מוסיפה כי הנספח הגיע לידיה מגורם שלישי שטען כי התכתובות נלקחו מתוך שני הדיסקים. לטענת המערערת, המשיבה לא חלקה על "הימצאותן של תכתובות הדוא"ל", והיה על בית המשפט לברר את סוגיית מקורו של הנספח במהלך הדיון. עוד טוענת המערערת כי באת-כוחו של אחד הנאשמים האחרים בפרשה מצאה את התכתובות האמורות בתוך שני הדיסקים, אך "לטענתה לא הצליחה לפתוח את 'הלינקים' ולעיין בהתכתבויות עצמן".

המערערת סבורה כי היה על בית המשפט לפסול עצמו על בסיס האמור בנספח בלבד ואף מבלי לעיין בשני הדיסקים, שכן מהאמור בנספח עולה כי המותב עצמו הוא "צד שלישי" בעל נגיעה בתוצאות ההליך, בפרט בכל הנוגע לזכותו של המותב "לפרטיות על כתובת הדוא"ל שלו עצמו". עוד מלינה המערערת על כך שבית המשפט דן בבקשת הפסלות באופן "כללי וכוללני". המערערת מוסיפה ומלינה על כך שבית המשפט לא גילה מיוזמתו, בסמוך לאחר שביקשה המשיבה את השבת שני הדיסקים, את עובדת קיומן של התכתובות בינו ובין עורך הדין בשני הדיסקים ואת הקשר בינו ובין עורך הדין. המערערת מוסיפה כי בית המשפט התעלם מחלק מהטענות שהעלתה בבקשת הפסלות, ובהן הטענה בדבר היעדר מקור סמכות להגשת הבקשה להשבת שני הדיסקים. לבסוף מציינת המערערת את "המתיחות" ו"העוינות" שקיימות בינה ובין המותב עקב החלטות קודמות שנתן המותב בעניינה ועקב תלונה שהגישה נגדו לנציב תלונות הציבור על השופטים. המערערת מוסיפה ומבקשת בערעורה כי בית משפט זה יורה על הפסקת ההליך שמתנהל בפני בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור דנן.

6.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות .

המערערת סבורה כי קיים למותב עניין אישי ממשי בתוצאות ההליך (בהתאם לאמור בסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), וזאת על סמך קיומו של הנספח אשר הגיע לידיה מגורם "שלטענתו התכתובות נלקחו מתוך הדיסקים", וממנו עולה לכאורה כי שני הדיסקים כוללים תכתובות כלשהן של המותב. טענת המערערת בדבר הימצאותן של תכתובות כאלו ואחרות בשני הדיסקים לא הוכחה, וכמפורט לעיל בית המשפט אף לא איתר אותן בדיסקים שהוגשו לעיונו. על כן, טענת המערערת בדבר קשר בין המותב ובין תוכנם של שני הדיסקים לא בוססה כדבעי ואין בכוחה להצדיק את פסילת המותב. בנסיבות אלו לא שוכנעתי בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, ואף אינני סבורה כי יש מקום להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק. יתר טענותיה של המערערת בדבר המשקל שייחס בית המשפט קמא לטענותיה (ובפרט לטענה בדבר מקור הסמכות לבקש את השבת הדיסקים), הן טענות "ערעוריות" שמקומן אינו בבקשת פסלות.

7.

אשר על כן, הערעור נדחה, ומשכך מתייתר הצורך להכריע בבקשת המערערת להפסקת הדיון בהליך שמתנהל בפני בית המשפט קמא.