ע"פ 7593/01 יוסף נבון נ. רבקה אשכנזי

המבקשים הינם שוכרים של חנות, המצויה בבעלות המשיבים, על-פי הסכם שכירות מוגנת משנת 1977. המשיבים הגישו, לבית משפט השלום, תביעה לפינוי המערערים מן המושכר, בטענה כי המבקש 1 חדל לשהות בחנות מאז שנת 1994, והעביר את זכות השכירות או את זכות השימוש במושכר, לאחד ברוכים (להלן: ברוכים). בכך, כך טענו המשיבים, הפרו המבקשים את ההסכם, ועל כן קמה למשיבים זכות לתבוע את פינוי המושכר. המבקשים טענו, כי שהייתו של ברוכים בחנות הינה על-פי חוזה שיווק שנחתם בינו לבין המבקש 1, ועל כן איננה מהווה הפרה של הסכם השכירות. לחילופין, טענו המבקשים לקיום הגנה מן הצדק.

בית משפט השלום קבע, על יסוד מכלול הראיות שבאו בפניו, כי חוזה השיווק הנטען הינו חוזה למראית עין, וכי כוונתם האמיתית של הצדדים היתה להעביר לברוכים זכות שימוש בחנות. לפיכך קבע בית משפט השלום כי קמה עילת פינוי, ועוד קבע כי אין מקום ליתן למבקשים סעד מן הצדק. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט השלום, בדבר היות הסכם השיווק הסכם למראית עין, ובדבר אי ההצדקה ליתן למבקשים, בנסיבות העניין, סעד מן הצדק.

כנגד פסק דין זה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור, ובמסגרתה עתרו לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשה אחרונה זו היא הבקשה שלפנינו. בקשה דומה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, נדחתה, בכפוף לכך שנאסר על המשיבים להשכיר את המושכר בשכירות מוגנת כל עוד מתנהלים ההליכים בין הצדדים. לטענת המבקשים, פינויים מן החנות יגרום לחיסול העסק אותו הם מנהלים במקום מאז שנת 1977, ולפגיעה בלתי הדירה במוניטין של העסק. הם טוענים גם, כי החנות היא מקור פרנסתם היחיד. אליבא דהמבקשים, סיכוייהם בערעור גבוהים, ואם יזכו בערעורם - לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לעניין אחרון זה, טוענים הם גם אין כל רבותא בתנאי שקבע בית המשפט קמא, בדבר אי השכרת החנות בשכירות מוגנת עד לסיום ההליכים, שכן גם השכרה שאיננה מוגנת עשויה להיות לתקופה ארוכה, מבלי שניתן יהיה לפנות את השוכר החדש.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הסיכוי שהמבקשים יצליחו בערעורם - קלוש, ואילו מנגד - לנוכח הצהרות המבקשים בדבר מצבם הכלכלי הקשה - יקשה מאד על המשיבים לממש את זכותם לקבלת דמי שכירות ראויים, בגין התקופה שחלפה מאז פסק דינו של בית משפט השלום, ועד להעברת החזקה בחנות לידיהם. עוד טוענים המבקשים לשיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע על-ידי המבקשים. לבסוף גורסים הם, כי משנאסרה השכרת החנות בשכירות מוגנת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, אין כל חשש לקיום נזק בלתי הפיך למבקשים.

לאחר ששקלתי את הנסיבות כולן, ובעיקר את הנזק שעשוי להיגרם למבקשים אם יפונו מן המושכר ולבסוף יזכו בבקשת רשות הערעור שהגישו, מבלי להביע כל עמדה בשאלה זו החלטתי להורות על עיכוב ביצוע הפינוי מן החנות, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. בתקופה זו יחוייבו בדמי שכירות מוסכמים או ראויים (לפי תוצאות ההליך).