ע"פ 7614/09 יהונתן טראוב נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.

ביום 1.3.2009 הורשע המערער, צעיר כבן 22, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בשוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי כתב האישום המתוקן, ביום 10.11.2008 עקב המערער אחר גב' ילנה ריאחוב (להלן: המתלוננת ) לאחר שמשכה מן הבנק סכום של 10,200 ש"ח, וכשהתיישבה על ספסל התקרב אליה, תפס את תיקה של המתלוננת ומשך אותו בחזקה, הפילה ארצה ובהיותה על המדרכה הוציא בכוח את התיק מידיה ונמלט. בגזר דינו מיום 18.6.2009 עמד בית משפט קמא על חומרת העבירה בה הורשע המערער, שבוצעה על רקע התמכרותו לסמים, ומנגד עמד על נסיבות חייו הקשות של המערער ועל העזובה הפיזית והנפשית שבה גדל. בית המשפט הוסיף וציין בגזר הדין כי שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינו של המערער מן הטעמים שפורטו בתסקירים שהוגשו ולאחר שבחן את השיקולים הצריכים לעניין, הורה בית המשפט על הפעלת עונש מאסר מותנה בן שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער, וכן גזר עליו ארבע שנות מאסר בפועל במצטבר, בניכוי ימי מעצרו. כמו כן נגזרו על המערער שלוש שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יורשע בעבירת רכוש או בעבירת אלימות מסוג פשע.

2.

מכאן הערעור, בו מלין המערער על חומרת העונש שנגזר עליו וטוען כי לא ניתן משקל הולם לנסיבות ביצוע העבירה שאינן במדרג הגבוה של עבירת השוד ובמיוחד הוא טוען כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות ולמאמציו לשקם את עצמו והוא מדגיש בהקשר זה כי מאז חודש יוני 2009 הוא משתתף בהליך גמילה טיפולי בין כותלי בית הסוהר. עוד טוען המערער כי מן הראוי להקל בעונש המאסר המותנה

שנגזר עליו.

3.

דין הערעור להתקבל על דרך של הקלה מסוימת בעונש, לה הסכימה גם המשיבה בנסיבות העניין, כמפורט להלן.

התסקיר המשלים שהוכן לקראת הדיון בערעור ודבריה של קצינת שירות המבחן במהלך הדיון בענייננו מלמדים כי המערער עשה מאז כליאתו כברת דרך משמעותית בערוץ השיקומי. מזה כעשרה חודשים הוא נוטל חלק בהליך טיפולי לגמילה מסמים בין כותלי בית הסוהר ועושה כן בהצלחה רבה ובשיתוף פעולה ראוי. אכן, העבירה שביצע המערער היא חמורה ועליו לתת עליה את הדין. יחד עם זאת, אנו סבורים כי יש ליתן משקל מסוים למאמצי השיקום הכנים שעושה המערער ולרצון שהוא מגלה לשנות מאורחות חייו, בייחוד בהתחשב בגילו הצעיר ובנסיבותיו האישיות הקשות.

לאחר שבחנו את שיקולי הענישה השונים, ועל מנת לתמרץ את המערער ולעודדו להמשיך ולהתמיד במסלול השיקומי שבו בחר, הגענו, אפוא, למסקנה כי יש להקל בעונשו במידת מה במובן זה שהמאסר על תנאי בן ששת החודשים יופעל בחופף ולא במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו. כמו כן אנו סבורים כי המאסר המותנה (שלוש שנים) שגזר בית משפט קמא על המערער בגין העבירה בה הורשע חורג מן המידה בנסיבות העניין, ויש להעמידו על 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים (ראו והשוו ע"פ 608/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה ג(4) (טרם פורסם, 15.3.2007)).

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שתחת חמישים וארבעה חודשי מאסר בפועל שגזר בית משפט קמא על המערער ירצה המערער ארבעים ושמונה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו והמאסר על תנאי שהוטל עליו יעמוד על שמונה-עשר חודשים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.