ע"פ 7617/18 אלברט אבאייב נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן :

המערער הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. בשני האישומים מדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-50 גרם. בנוסף הורשע המערער בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בתיק שצירף, ובתיק נוסף בהחזקת סם לצריכה עצמית ובהחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

כפי שנקבע בגזר הדין, המערער אינו מבכירי שרשרת אספקת הסמים. מכירת הסם התבצעה באמצעותו, כאשר ספקי הסם לא הועמדו לדין. למעמדו זה של המערער ניתן משקל מתאים בגזר הדין. בסופו של יום, נגזרו על המערער 42 חודשי מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי וקנס של 10,000 ש"ח.

עיקר הערעור שלפנינו נסב על הטענה לאכיפה בררנית, בשל כך שהסוחרים שסיפקו את הסם לא הועמדו לדין.

לא מצאנו ממש בטענה זו. כפי שהבהירה המדינה, בוצעו מספר פעולות חקירה כדי לנסות ולזהות את המעורבים. פעולות אלה לא נשאו פרי. המערער עצמו לא שיתף פעולה בעניין זה. אכן, ניתן היה להשקיע משאבים נוספים בחקירה, אולם מדובר בחקירה רבת היקף, ותיעדוף משאבי כוח אדם לצורכי חקירה אינו יכול לשמש – בנסיבות אלה –תשתית לטענה בדבר אכיפה בררנית. המדינה הצהירה כי גם בשלב זה, ככל שתהיה נכונות מצד המערער לחשוף את פרטי הסוחרים, ינקטו הפעולות המתחייבות מכך.

לא מצאנו ממש גם בטענה הנוגעת להליך לגילוי ראיה, שכפי שעולה מהפרוטוקול שהוצג לנו, בא כוח המערער לא עמד עליו; מה גם שהמדינה הבהירה כי אין לחומר המודיעיני נגיעה לשני הסוחרים שלא אותרו.

רמת הענישה שנקבעה, על רקע מעמדו של המערער בשרשרת הסם, מכלול הנסיבות, והענישה שננקטה בתיקים אחרים בפרשה, אף היא אינה מצדיקה התערבות.

הערעור נדחה אפוא.