ע"פ 763/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער, בתום שמיעתן של ראיות, בעבירות מין במשפחה, ניסיון לעבירות מין ומעשים מגונים אותם ביצע, על פי גרסת המשיבה, במהלך שנת 2007 בבתו, קטינה, ילידת חודש אוקטובר 2002. נטען, כי בתקופה הרלבנטית גרו האב ובתו לבדם בדירת המשפחה, הואיל והאם לקתה במחלת נפש ומתגוררת מחוץ לבית. עוד נטען, כי המערער נהג להעיר את בתו משנתה, וגם כאשר ביקשה להתרחק ממנו וללכת למיטה אחרת, לא הרפה ממנה, הלך בעקבותיה וכפה את עצמו עליה. על פי גרסת המשיבה, אותה אימץ בית המשפט המחוזי, נהג המערער להפשיט את הקטינה, לנשקה במקומות מוצנעים בגופה, ולהתחכך עם איבר מינו באיבר מינה, ובאחד המקרים אף נעשה ניסיון שעל פי ממצאו של בית המשפט לא הגיע כדי "חדירה" ומגע מיני מלא. כן נטען, כי המערער נהג לבקש מבתו לגעת באיבר מינו ולנשקו.

2.

במהלך משפטו הכחיש המערער את העובדות המפלילות שיוחסו לו, אולם גרסתו לא זכתה לאמון והוא הורשע כאשר בבסיס ההרשעה עומדת גרסת הקטינה שהובאה מפיה של חוקרת ילדים, כאשר היא נתמכת בראיות אחרות המסלקות כל ספק ביחס למהימנותה. נפרט:

א)

חשיפת הפרשה החלה בדברים שסיפרה הקטינה למי שנשכרה כדי לטפל בה עד לשובו של המערער מן העבודה (להלן: רחל). זו העידה כי באחד הימים כאשר קילחה את הקטינה, ושעה שסיבנה את איבר מינה היא אמרה " אבא עושה לי כואב אבל את לא עושה לי כואב". בהמשך, הוסיפה כי אביה אמר לה "לנשק את הבולבול", וכן הדגימה תנועות אותן נהג לעשות ושהיה בהם לרמז על רצון להגיע לפורקן מיני. רחל העידה כי התקשתה לעכל את מה שסיפרה לה הקטינה, ועל כן הזעיקה את שכנתה, וגם בפניה חזרה הקטינה ומסרה כי אביה ביקש ממנה " לנשק לו את הבולבול". נתון נוסף שנלמד מפיה של רחל היה שבכל פעם שהמערער הגיע אליה כדי לקחת את בתו, זו הגיבה בבכי וסירבה ללכת עמו.

רחל שאלה את בעלה כיצד לנהוג בעקבות הדברים ששמעה מפי הקטינה, והוא יעץ לה להשיב את הילדה לאביה ולהפסיק את מעורבותה בפרשה. אולם באחד הימים הוסיפה הקטינה וסיפרה לה ש" אבא עשה לי פיפי לבן על הבטן והוא הביא לי נייר לנגב ", ועל כן החליטה לספר על כך לעובדת הסוציאלית המטפלת בה (בעדה), ובעקבות כך נפתחה החקירה. כאן המקום להוסיף, כי בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער לפיה בדתה רחל את גרסתה מלבה, תוך שהוא קובע כי " מהימנותה של רחל... אינה מוטלת בספק זאת גם בשל ההשלכות הקשות שהיו לדברי הקטינה על העדה" (היא נזקקה לטיפול פסיכיאטרי).

ב)

כאמור, חקירתה של הקטינה בוצעה בידי חוקרת הילדים (להלן: החוקרת), וחלקים מתוכה צוטטו בהרחבה בהכרעת הדין. לענייננו חשובה העובדה שמפיה של הקטינה נרשמו פרטים שעל פי רוב אינם נחלתם של בנות גילה, ולהלן מעט מתוכם: "הוא רצה שאני אנשק לו את הבולבול, ואז הוא רצה שאני אגע לו גם בבולבול" ( עמ' 6 לת/3); " הוא נישק לי את ה... טוטו שלי", והצביעה על איבר מינה (עמ' 7); הוא הכניס את הבולבול שלו בתוך... הטוטו " (עמ' 7), " ואז יצא לבן כזה, כמו מים, ואז ניקיתי את זה " (עמ' 8); הקטינה הוסיפה שמעשיו של אביה גרמו לה כאב, ו" פעם אחת אף יצא דם" (עמ' 10). נוכח כל אלה סיכמה החוקרת את

התרשמותה ממהימנות הקטינה (ראו ת/1), לאמור, קיים קושי להבין מפי הילדה את האירועים השונים, " עם זאת יש אלמנטים שונים המחזקים את ההערכה כי הילדה מתארת אירוע או אירועים שחוותה... אופן החשיבה מותאם לתהליך יצירת קשר הדרגתי, היינו הילדה מתארת פגיעה בתחילה מינורית יותר ועוברת לדברים קשים ופולשניים יותר... היא מדברת על הכנסת הבולבול לטוטו שלה, על יציאתו של לבן, ועל רצון של אביה שהיא תנשק לו, כל זה אינו שייך לעולם המושגים של ילדה בגילה... לא ניכר רצון להפליל. הילדה חשה כי מציקים לה והיא ביקשה שיפסיק אך לא ניכר כי הגזימה בתיאורים או כי היא מוסתת על ידי גורם כלשהו, ולא נראה כי יש זיהום של מי מסביבתה... אלו האלמנטים בחקירה המחזקים את ההערכה כי הילדה מתארת פגיעה מינית אותה חוותה" . על מסקנה זו חזרה החוקרת בעדותה בבית המשפט (ראו עמ' 7 לפרוטוקול).

ג)

אכן, בבדיקה שנערכה לקטינה (ראו ת/16) לא נמצאו סימני חבלה טריים או ישנים באיבר מינה, ועל כן החליט בית המשפט קמא לקבוע שלא בוצעה ולו "ראשית חדירה" המהווה תנאי לקיומה של בעילה. מאידך, הוגשה על ידי המשיבה ראיה אחרת, ולהשקפתנו, בעלת משקל מכריע, וכוונתנו לבדיקת הד.נ.א.

במהלך חיפוש שנערך בביתו של המערער בתאריך 18.9.07, נתפסו, בין היתר, כיסוי מיטה וסדין שהיו על מיטתה של הקטינה (ראו הדו"ח ת/11 ועדותה של אופירה אשכנזי בעמ' 97 לפרוטוקול). על שני אלה התגלו כתמי זרע, ובבדיקת מעבדה נמצא כי קיימת זהות בינם לבין הפרופיל הגנטי של המערער. כדי ליישב ממצא זה, טען המערער כי למעשה מדובר בסדין ששימש את אשתו במהלך יחסי מין שהם קיימו בעת שהגיעה לביקור. ברם, הסבר זה עומד בסתירה לתשובה שנרשמה מפיה של האשה עצמה (ראו עמ' 162), היינו, שכלי המיטה עליהם נמצאו כתמי הזרע שייכים למיטת הקטינה, ואילו הסדין ששימש את בני הזוג במהלך המגע המיני שקיימו היה אחר. ולא למותר להדגיש כי תשובה זו של אשת המערער משתלבת היטב עם תשובתו של המערער בחקירתו על ידי אופירה אשכנזי, בה שלל את האפשרות שכתמים מזרעו יימצאו על הסדין של מיטת הקטינה (ראו דבריו בעמ' 128 לפרוטוקול).

3.

נוכח האמור, מסקנתנו היא כי הרשעת המערער בדין יסודה, וגם בטיעון לעונש לא מצאנו עילה להתערבותנו. המערער ניצל את גופה של בתו, ילדה רכה בשנים ותמימה, כדי לספק את יצרו. הוא ראה בה כלי זמין ונגיש, ותוך ניצול מעמדו ומרותו עשה בגופה כל העולה על רוחו. התנהגות מופקרת מסוג זה הצדיקה את תקופת הכליאה הממושכת שהושתה עליו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.