ע"פ 7631/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הנשוי למתלוננת, החליט לגרום לה חבלה חמורה, וכדי לבצע את זממו הוא הצטייד בסכין, וביקש ממנה ללכת עמו אל מחוץ למתחם מגוריהם. בהיותם לבדם, טען המערער בפני המתלוננת כי ילדיהם אינם ילדיו, וכאשר הכחישה זאת, שלף את הסכין והחל דוקר אותה. המתלוננת זעקה לעזרה, ולמקום הגיעו אביו של המערער ואחיו שהשתלטו עליו, אולם עד שעשו זאת הוא הספיק לדקור את המתלוננת מספר פעמים בגבה, בבטנה ובידיה.

בגין עובדות אלה בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. בהמשך, נגזרו למערער 9 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים, במצטבר.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה, תוך שהוא מתעלם מהתיקון המשמעותי שנעשה בכתב האישום, וכן מנסיבותיו האישיות ומצבו הנפשי.

אין בידינו לקבל את הערעור. אכן, אורכו של המאסר שהושת על המערער אינו קל כלל ועיקר, אולם, כך גם היא חומרת מעשיו. חרף גילו הצעיר, חטא המערער בפרץ אלימות קשה ביותר, תוך שהוא פוגע בצורה אנושה באשתו, אם ילדיו. המערער ביצע את כל אלה על רקע של חשד כי אשתו בוגדת בו, ונראה כי למצב נפשי זה תרמה נטייתו לסמים ומשקאות משכרים. המערער נבדק על ידי מומחים לבריאות הנפש, ונמצא כי אינו סובל ממחלת נפש והוא כשיר לעמוד לדין. עם זאת, נמצא כי הוא "בעל אישיות דלה, עם קווי אישיות אגוצנטריים, אימפולסיביים ואנטי-חברתיים משולבת עם רמת אינטליגנציה גבולית, קרוב לוודאי על רקע חסכים סביבתיים". לכל אלה היה מצווה בית המשפט קמא לתת את דעתו בבואו לגזור את העונש, כפי שהיה מצווה לתת את דעתו גם לנסיבותיו האישיות. עיון בגזר הדין מלמד כי כך בדיוק עשה בית המשפט המחוזי, ומכאן מסקנתנו כי לא נמצאה לנו עילה להתערבותנו.

הערעור נדחה.