ע"פ 7633/08 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית. בכתב האישום מפורטים שלושה אישומים שהיוו בסיס להרשעה, ולהלן תמציתם.

בחודש ספטמבר 2007, בחולון, הוביל המערער קטינה ילידת שנת 2003 לחדר מדרגות של בנין, שם הפשיטה מתחתוניה, צבט אותה בישבנה וליקק את איבר מינה.

במועד כלשהו בין השנים 2006 עד 2007, אחז המשיב בכוח בקטין, יליד חודש ינואר 1998, הוריד את מכנסיו מתוך כוונה לראות את איבר מינו.

בקיץ 2007 שיחק קטין, יליד שנת 1998, בפארק, וגם ממנו ביקש המשיב להראות לו את איבר מינו. במועד אחר בשנת 2007 פנה המשיב לשני קטינים ואמר להם "תראו את הבולבול שלי, ואני אראה לכם". הצעה דומה השמיע המשיב באוזניהם של שלושה קטינים נוספים.

בגין כל אלה נדון המשיב על ידי בית המשפט המחוזי לשלוש וחצי שנות מאסר, שנה מאסר על-תנאי והוא חויב לשלם פיצוי למתלוננים.

המדינה, הסבורה כי בית משפט קמא הקל עם המשיב, מבקשת כי נחמיר בעונש. נטען, כי בגזר הדין אין מענה הולם לחומרת המעשים, ולסכנה הנשקפת מהמשיב לקטינים.

המשיב אובחן כמי שלוקה בסטייה מינית פדופילית, ועל כן נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה. הוא הביע את רצונו לקבל טיפול לסטייתו, ומטבע הדברים שתהליך זה עשוי להימשך זמן ממושך. אין בידנו לאמץ את המלצתו של מר אלון מרגלית, לשלב את המשיב בתהליך טיפולי במסגרת מרכז יום, הואיל ושעה שהמשיב מתהלך חופשי, הוא מסכן את שלומם של קטינים. נוכח זאת, מקובלת עלינו ההשקפה כי טיפול כזה ככל שיינתן, צריך להיות במסגרת שרות בתי-הסוהר.

אולם, גם לכך יש לתת את הדעת – ההליך הפלילי לא נועד רק כדי למצוא מזור לסטייתו של העבריין, אלא גם לנסות להרתיע בדרך הענישה עבריינים בכוח. נזקו של המערער ודומיו לעתידם של הקטינים אינו ברור בשלב זה, אולם הניסיון מלמד כי גם בחלוף שנים מותירים אותם מעשים את רישומם על הקטין, ולעתים משנים את חייו מן הקצה אל הקצה. נוכח כל אלה החלטנו להחמיר ברכיב המאסר בפועל שנגזר למשיב, אותו אנו מעמידים על חמש שנים. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.