בבית המשפט העליון בירושלים
רע"א 767/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשת:
אסנת פופלבסקי
נ
ג
ד
המשיבים:
1.עו"ד אלון נשר
2.עו"ד אספרנזה אלון-הופמן, מנהלת העזבונות
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו שבל בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עז' (חי') 4232/97 מיום 9.11.2000 שניתן על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו
בשם המבקשת: עו"ד אביטל אופק
פסק-דין
1.המשיב 1 (להלן: המשיב) נתמנה כמנהל עזבון המנוחה ביום 13.7.97 ושימש בתפקידו זה כשנתיים ימים. בתום התקופה הזו נתמנתה המשיבה 2 תחתיו כמנהלת העזבון. המבקשת, שהיא אחת מיורשות המנוחה, חתמה, ביום 15.5.97, על הסכם כחוק עם המשיב לפיו יהא זכאי לשכר טרחה בשיעור של 6% מכלל נכסי העזבון, ובתוספת מע"מ, וזאת בגין "הגשת בקשה למתן צו ירושה, בקשה למינויו כמנהל עזבון ובקשות שונות במסגרת תיקי הירושה כפי שידרשו". עוד נקבע, באותו הסכם, כי שכר הטרחה שיפסק למשיב על ידי בית המשפט כמנהל עזבון יקוזז משכר הטרחה עליו הוסכם.
בית המשפט פסק למשיב בגין התקופה בה שימש כמנהל עזבון שכר טרחה בסכום של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ. למנהלת העזבון האחרת, שבאה תחתיו, המשיבה 2, נפסק שכר טרחה בנפרד של 52,441 ש"ח.
2.המבקשת עותרת להתיר לה להגיש ערעור כנגד פסיקת שכרו של המשיב. היא סבורה כי לא היה מקום לפסוק שכר טרחה למשיב בנוסף לשכר שנפסק כבר למשיבה 2 – זאת בשל שזו האחרונה זכתה כבר בשכר טרחה "בשיעור המקסימלי של 4% מגובה העזבון". משכך הדבר, נפסק לשני מנהלי העזבון גם יחד, כך טוענת המבקשת, שכר טרחה כולל בשיעור העולה על 8% מערך נכסי העזבון. אף שהבקשה מתייחסת לכאורה לעניינם של שני המשיבים, והיא כוללת בקשה לקבוע כי שכר הטרחה לשני המשיבים גם יחד "לא יעלה על 4% כולל מע"מ". נראה כי עיקר התרעומת מופנית כנגד המשיב. המשיבה 2 לא השיבה לבקשה במועד. עתה היא מבקשת להאריך לה את המועד לעשות כן. עיינתי בבקשה ולא מצאתי, לגוף הדברים, מקום להיעתר לה.
3.עיינתי בטענות המבקשת ובתגובת המשיב, והחלטתי כי דין הבקשה להידחות. המבקשת מבססת את עתירתה כנגד המשיב על הוראת תקנה 43 לתקנות חוק הירושה, התשנ"ח-1998, לפיה "השכר [של מנהל העזבון] לא יעלה על ארבעה אחוזים משווי העזבון". אלא שתקנות חוק הירושה הותקנו באוגוסט 1998, לאחר שנחתם הסכם שכר הטרחה בין המבקשת ולמשיב, ולאחר מינויו של המשיב כמנהל העזבון על ידי בית המשפט, ומשכך אין הוראת תקנה 43 חלה לעניין שכר הטרחה של המשיב.
לעצם העניין ובנסיבות המקרה הזה, אין להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא, שהביא - כך יש להניח - בחשבון פסיקת שכר הטרחה את ההסכם שנחתם בין הצדדים ואת הפעולות שביצע המשיב.
הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.
ניתן היום, ב' בשבט תשס"ג (5.1.2003).
ש ו פ ט