ע"פ 7704/00 מאלכ ג'אבר נ. מדינת ישראל

1.המערערים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של נשיאת נשק, ירי באזור מגורים וניסיון לחבלה מחמירה. ביום 14.7.1999 נסעו המערערים יחד עם אחר ברכבם בכפר אבו-גוש. בדרכם פגעו ברכבם של המתלוננים. המערערים יצאו מרכבם שלהם, כשהמערער מס' 1 נושא בידו אקדח, והשלישי שבחבורה נושא בידו צינור ברזל, והתקרבו לרכבם של המתלוננים. באותה עת, הגיעו למקום בני-אדם רעולי פנים, וגם בידיהם אלות, צינורות וכלי נשק. בתגובה, לכל אלה, כך על פי כתב האישום, ירה לעברם אחד מהמתלוננים, מתוך רכבו. או אז ניפצו המערערים והאחרים, באמצעות אלות וצינורות ברזל, את שמשות הרכב של המתלוננים, פתחו בכוח את דלתו, ומשכו החוצה את אחד המתלוננים. לאחר שנטלו ממנו את נשקו והוא החל במנוסה, ירו המערערים לעבר רגליו, ושלושה קליעים פגעו בו. משנפל ארצה, היכו בו באלות ובצינורות. לאותו מתלונן נגרמו חבלות של ממש, פציעות ירי ושברים. המתלונן האחר שניסה להחיש לו עזרה הוברח מן המקום בירי שכוון לרגליו.

בית המשפט המחוזי גזר על כל אחד מן המערערים מאסר לתקופה של 24 חודשים לריצוי בפועל, ועוד 14 חודשים על תנאי. כנגד חומרת העונש מופנה הערעור.

2.המערערים טוענים כי בית המשפט קמא לא נתן משקל די לנסיבות המקלות, ובהן העובדה שלא הוכח כי היה מדובר במקרה זה במארב מתוכנן, כי אם בהתקלות אקראית. לא ניתן משקל מספיק, כך הם טוענים, לעובדה שאחד המתלוננים הוא שירה תחילה לעבר המערערים, ובמיוחד לא ניתן משקל די לתסקירים שהוכנו אודות המערערים מטעם שירות המבחן, ואשר בהם נכללה המלצה שלא לגזור עליהם מאסר לריצוי בין כותלי בית האסורים, כי אם עונש של ביצוע עבודות שירות לטובת תועלת הציבור (לגבי המערער 2), ועונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, (לגבי המערער 1).

3.לא מצאנו עילה להתערב בגזר הדין. העבירות בהן הורשעו המערערים על פי הודאתם הן עבירות חמורות, ותוצאתן לא היתה קלה. בחומרה זו יש כדי לגבור על משקלן של הנסיבות האישיות של המערערים. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון העונש את עברם הנקי של המערערים ואת התסקירים החיוביים בעניינם, ואיזן בין אלה לבין מידת העונש הראויה בעבירות מסוג זה. בנסיבות אלה, העונש שנגזר על המערערים אינו חמור במידה המצדיקה את התערבותנו, ולפיכך אנו דוחים את הערעור.