ע"פ 7708/13 דוד כהן נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון באינוס, במעשים מגונים, בפגיעה בפרטיות ובתקיפת שוטר, ונדון ל-20 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ול-12 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן חוייב המבקש בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 25,000 ₪. המבקש הגיש ערעור על גזר הדין, במסגרתו ביקש להקל בעונש המאסר ולהמירו בעבודות שירות.

2.

את מעשי-העבירה ביצע המבקש במסגרת עבודתו כמקעקע בביתו באשדוד. צעירה כבת 18 הגיעה לביתו בלוויית חברתה, על מנת שיקעקע קעקוע על ירכהּ הימנית. הצעירה נשכבה על כסא הטיפולים והמבקש החל במלאכתו. על ירכהּ מרח המבקש חומר מאלחש, וזו ביקשה שימרח עוד משום שסבלה מכאבים. או אז הסיט המבקש את מכנסיה של הצעירה, ואת תחתוניה, ומרח חומר מאלחש על איבר מינה, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. בהמשך, בעודו מקעקע את ירכהּ של הצעירה, שב המבקש והסיט את מכנסיה ואת תחתוניה, ליטף מספר פעמים את איבר מינה, והחדיר פנימה שתיים מאצבעותיו. הצעירה קמה מכסא הטיפולים בטרם סיים המבקש את הקעקוע, יצאה מהחדר וסיפרה בקצרה על אודות מעשיו של המבקש לחברתה ולבת-דודתה שהמתינו בחוץ. בהמשך קעקע המבקש את ידה של בת-דודתה של הצעירה, וכעבור מספר דקות נכנסה הצעירה, והמבקש המשיך במלאכת הקעקוע על ירכה. הצעירה החלה לבכות, ביקשה להפסיק את הקיעקוע, ועזבה את ביתו של המבקש עם חברתה ובת-דודתה. תוך כדי ביצוע מעשיו הנ"ל, צילם המבקש את הצעירה ואת איבר מינה באמצעות מכשיר הפלאפון שלו. בעקבות האירועים הללו עוכב המבקש על-ידי שוטר והתבקש להתלוות אליו בניידת אל תחנת המשטרה. בהגיעם סמוך לניידת, התבקש המבקש לאפשר לשוטרים לבצע חיפוש בביתו על מנת לתפוס את מכשיר הפלאפון שלו. המבקש סירב לביצוע החיפוש, וסירב להיכנס לניידת, נס לעבר ביתו, נכנס למעלית, כדי למנוע או להכשיל הליך שיפוטי. השוטר שרדף אחריו ניסה להיכנס עמו אל תוך המעלית, אך המבקש דחפוֹ

בחוזקה בשתי ידיו על מנת למנוע את כניסתו. רק לאחר שהגיעו שוטרים נוספים, הסכים המבקש להובילם לביתו, ואף הצביע על מכשיר הפלאפון שלו.

3.

בבקשתו טוען המבקש כי טובים סיכויי ערעורו להתקבל, ולפיכך מן הראוי לעכב את ביצוע גזר הדין, על מנת שהערעור לא יתייתר. לטענתו, העונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה, ומן הראוי היה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל עליו עונש של מאסר בעבודת שירות. המבקש נטל חלק פעיל בקבוצה טיפולית של עברייני-מין בשירות המבחן, הוא איננו מסוכן, אין חשש שימלט, ומדובר בכשלון חד-פעמי. המבקש הוא איש משפחה, נורמטיבי, עובד לפרנסת בני ביתו, וכליאתו צפויה להחריף משבר בינו לבין אשתו בעקבות הפרשה הנדונה, ולגרום פגיעה גם בשני ילדיו.

4.

מנגד טוענת ב"כ המשיבה כי אין הצדקה לעכב את ביצוע עונש המאסר, משום שהמבקש לא ישא בו לשוא. המבקש ניצל את תמימותה של צעירה כבת 18, כדי לבצע מעשים חמורים, ובזמן כאבהּ החדיר שתי אצבעות לאיבר מינה כמתואר לעיל, והוסיף וביזה אותה בצילום שעשה. בית המשפט המחוזי התחשב בתהליך השיקומי שעבר המבקש, שקל את כל הניתן לזכוּתו (סעיף 12 לגזר הדין) ולפיכך העונש הוא קל. העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשים לבין העונש. עקרון השיקום הוא משני. המשיבה עתרה בבית המחוזי לעונש של 42 חודשי מאסר, והעונש שנגזר בסופו של דבר הוא פחות ממחצית. על רקע זה, סיכויי הערעור להתקבל הם נמוכים, ואין זה סביר כלל וכלל שגזר הדין יוקל עד כדי המרת עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות.

5.

שקלתי את נימוקי הבקשה, אלו שבכתב ואלו שעלו בעל-פה בדיון היום, וכן גם את הנימוקים שבאו בתשובה, והחלטתי לדחות את הבקשה. לזכותו של המבקש מן הראוי לציין את הנאמר בתסקיר, את התמדתו בתהליך השיקומי, חרטה שהביע, ושאר נסיבות שצויינו בגזר הדין. ברם, סיכויי הערעור במה שנוגע להפחתת תקופת המאסר מ-20 חודשים לתקופה שניתן יהיה להמירה בעבודות שירות, על פניהם אינם מן המשופרים. יש לאפשר למערער לקבל את יומו בערעור על גזר דין, לנסות לשכנע לקצר את תקופת המאסר, ולפיכך יקבע הדין למועד מוקדם, אך אין הצדקה לדחות את תחילת ביצוע העונש. כאמור, בהסדר הטיעון היה ידוע שהמשיבה תעתור לרף עליון של 42 חודשי מאסר, כך שיש קושי לטעון עתה שהעונש שנגזר (20 חודשי מאסר בניכוי ימי המאסר), איננו מידתי. גם אם מדובר בכשלון חד-פעמי של המבקש, הרי שהמעשים שעשה חמורים עד מאד, פגיעתם היא רעה, ומחייבת ענישה הולמת. לפי התמונה המצטיירת משני תסקירי שירות המבחן ומגזר הדין של בית המשפט המחוזי, יש לצפות שיעמדו לו, למבקש, כוחותיו והוא ימשיך בתהליך השיקום גם בתוככי הכלא, חרף הקשיים.

6.

הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחית. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.10.2013.

המזכירות תקבע את הדיון בערעור עד לסוף חודש אפריל 2014.