ע"פ 772/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערערים – פלוני, קטין יליד שנת 1989, ואחמד שעאבנה – קשרו בחודש פברואר 2005 ביחד עם אחרים – אוסאמה חלילה ומחמוד אבו-דבוס, לשדוד מונית מנהגה. את זממם ביצעו בני החבורה בתאריך 18.2.05, בשעת לילה מאוחרת. שניים מהם – חלילה והקטין, שהיו מצוידים בסכינים, עלו למונית, בעוד שני חבריהם נוסעים בעקבותיהם ברכבו של שעאבנה. בשלב מסוים תקפו חלילה והקטין את נהג המונית – חנקו אותו ודקרו אותו עם הסכינים, עד שנאלץ לנטוש את רכבו ולהימלט על נפשו. כתוצאה מכך נחבל הנהג בגופו (עבר כריתת טחול, וכן אובחנו חדירתו של סכין לחלל החזה והבטן ופגיעה בסרעפת).

חלק מהמעורבים בפרשה הודו בעובדות שיוחסו להם, וחלקם הורשעו לאחר שמיעתן של ראיות. בסופו של יום הורשעו כולם בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, שוד חמור, והמערערים שבפנינו הורשעו גם בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. כן הורשע שעאבנה בהלנתו של חלילה שהינו תושב ג'נין ששהה בישראל שלא כחוק. בעקבות כל אלה נגזר עונשם של המערערים: על הקטין הוטלו 3 וחצי שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח. על שעאבנה נגזרו 4 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח. כמו כן, הופעלו עונשי מאסר על-תנאי שעמדו נגד שעאבנה (6 חודשים ו-5 חודשים), חלקם במצטבר וחלקם בחופף, כך שבסך הכל עתיד שעאבנה לשאת ב-56 חודשי מאסר. להשלמת התמונה נוסיף, כי על חלילה הוטלו 7 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי והוא חויב לשלם פיצוי בסך 30 אלף ש"ח. על אבו-דבוס הושתו 4 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, פיצוי בסך 10,000 ש"ח, וכן הופעלו שני מאסרים על-תנאי (6 חודשים ו-3 חודשים) שעמדו נגדו, חלקם במצטבר וחלקם בחופף, כך שעליו לשאת ב-54 חודשי מאסר.

בערעורים שבפנינו מלינים הקטין ואחמד שעאבנה כנגד חומרת העונשים שהושתו עליהם.

אכן, עונשי המאסר שנגזרו למערערים אינם קלים, אולם כאלו היו גם העבירות בהן חטאו. בדעה צלולה ולאחר תכנון מוקדם, הם יצאו עם שותפיהם לשדוד מונית מבעליה, ומותר להניח כי לכל היה נהיר כי אפשר שיהיה צורך להשתמש בכוח לביצוע זממם, שהרי אין זה מובן מאליו שהנהג יוותר על רכושו ללא מאבק. לצורך זה הקדים הקטין והצטייד בסכין, ובהמשך לא היסס לעשות בה שימוש כדי "לשכנע" את הנהג לנטוש את הרכב. זו התנהגות מופקרת שלוותה באלימות רבה, ונדמה כי אך בנס לא הסתיים האירוע בתוצאה קשה יותר. התנהגות זו מעידה על המערערים כמי שנשקפת מהם סכנה מוחשית לציבור, והדברים נאמרים ביתר שאת לנוכח עברו הפלילי של שעאבנה, ותסקיר המבחן שהונח בפנינו בימים אלה ממנו עולה כי הקטין הסתבך בעבירות נוספות של אלימות, ובחודש דצמבר 2005 אף נדון למאסר בתיק אחר. לנוכח כל אלה מסקנתנו היא כי לא הוכחה עילה להתערבותנו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעורים.

לנוכח המלצותיה של וועדת ההערכה שליד רשות חסות הנוער, לא מצאנו מקום להורות שהקטין ישא בעונשו במעון נעול, ועל כן הוא יועבר לבית סוהר. עם זאת, אנו מורים על ניכוי התקופה בה שהה הקטין במעון נעול, מתקופת המאסר בה עליו לשאת מכוח גזר הדין נושא הערעורים.