ע"פ 7720/10מדינת ישראל נ. ערוץ 1 ע"י

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נגד משיב 2 נטען, כי בעקבות רצונה של בתו (להלן: המנוחה) להינשא לבחור אותו הכירה, היא ברחה מבית אביה אולם לבסוף שוכנעה לחזור לשם. בעקבות כך גמלה בלבו של המערער החלטה להמית את המנוחה, ואת זממו ביצע בתאריך 23.5.09 כאשר ירה לעברה מאקדחו ומטווח קצר שבעה כדורים.

בתום שמיעתן של ראיות הצדדים החליט בית המשפט המחוזי בחיפה להרשיע את המערער בעבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ובהמשך דן אותו למאסר עולם.

2.

במהלך חקירת הפרשה שיחזר משיב 2 את המתתה של בתו, וקלטת השחזור הוגשה כראיה במהלך משפטו. עתה, משנסתיימו ההליכים בפני הערכאה הדיונית, עותר משיב 1 להתיר לו להקרין את קלטת השחזור, תוך שהוא מנמק זאת כך: " אנו רואים חשיבות ציבורית לפרסם את המקרה בשל חומרתו ובשל נסיבותיו". לבקשה זו התנגדה המדינה, ומשהבקשה התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, היא משיגה על אותה החלטה בפנינו. להשקפתה, הכלל בדבר אי-פרסום של הליכי חקירה נקבע בסעיף 13 לחוק סדר-הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, ולפיכך על מי שעותר לחרוג מן הכלל להצביע על נסיבות המצדיקות זאת. בפיה של המדינה היו נימוקי ערעור נוספים ולהלן תמציתן: פרסום קלטת השחזור עלול לפגוע בהליכי חקירה עתידיים, הואיל וחשודים יחששו לשחזר את מעשיהם; פרסום הקלטת כרוך בפגיעה בפרטיותו של הנחקר וצדדים שלישיים; מקומם של הליכים פליליים הוא בבית המשפט, שם שניתן להבטיח כי הנאשם יזכה למשפט הוגן.

3.

נימוקי הערעור נכבדים הם והיו ראויים לדיון מעמיק, אולם לא נעשה זאת ומטעם אחד – בתאריך כ"ו בחשון התשע"א (3.11.2010) התקבלה הודעתה של עו"ד ת' אולמן, באת-כוחו של משיב 2, וזו לשונה: "הנאשם מקבל את החלטת כבוד הרכב השופט אלרון ומסכים עמה. על כן אבקש להשתחרר מהופעה, וכן הנאשם מבקש ולא להופיע לדיון".

כאן המקום להדגיש, כי לכאורה אין בפרסום הקלטת כדי לפגוע בהליכים משפטיים עתידים בפרשה זו, הואיל ולא נטען כי משיב 2 מתכוון להגיש ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. יתרה מכך, העמדה החדשה בה נקט משיב 2 מבהירה שגם האפשרות של פגיעה בפרטיותו שוב אינה מטרידה אותו. לפיכך, כל שנותר הוא החשש כי פרסומה של קלטת השחזור עלול להרתיע חשודים בעתיד מלשתף פעולה עם חוקריהם, ואף שאין בידינו לבטל אפשרות זו, נראית היא בעינינו כאפשרות רחוקה.

לפיכך, ונוכח נסיבותיה המיוחדות של פרשה זו, לא ראינו מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בסוגית הפרסום, אולם לכך אנו קובעים סייג, היינו, שקודם לשידור השחזור, יושמט ממנו כל פרט אשר עלול לזהות או לפגוע בצד שלישי.