ע"פ 7723/21 מרעי קרינאוי נ. מדינת ישראל

שבה הדגיש כי הוא "אינו חייב לקבל הודיה בעובדות, אם במלואן אם בחלקן, והדבר נתון לשיקול דעתו", וכי "ההגנה אינה רשאית לעשות בהליך המשפטי כמשחק לצרכיה". על רקע זה התיר המותב למשיבה להגיש את ראיותיה, "וזאת לאור הודאת [המערער] בעובדות כתב האישום", והוסיף כי לאחר מכן תישמע פרשת ההגנה.

3.

בתגובה לכך ביקש בא-כוח המערער, בעל פה, כי המותב יפסול עצמו "היות וקיים מעצם ההחלטה חשש ממשי למשוא פנים". בא-כוח המערער הסביר כי מהחלטת המותב עולה כי הוא אינו מקבל את ההודאה של המערער, ומשכך, נטען, קיימת "סתירה" בין ההחלטה שלא לקבל את ההודאה ובין ההחלטה להתיר למשיבה להגיש את ראיותיה. עוד הלין בא-כוח המערער על ההתייחסות לטענות ההגנה כאל "משחק" וטען כי התנהלותו של המותב "גובלת בסקרנות, שכן על בית המשפט אסור לעשות כן מעבר למה שכתוב בכתב האישום והרצון של בית המשפט לעשות כן מעלה חשש ממשי למשוא פנים". בא-כוח המשיבה, מצדו, התנגד לפסילת המותב.

4.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לפסילתו על אתר בציינו כי טענותיו ה"כלליות" של בא-כוח המערער אינן מקימות עילת פסלות; וכי בשים לב לכך שהמערער הודה בכל עובדות כתב האישום, הרי שההיעתרות לבקשת המשיבה להגיש את ראיותיה אינה יוצרת חשש ממשי למשוא פנים. כמו כן ציין בית המשפט קמא "לא ברורה התנהלות ההגנה כי מחד היא מודה בעובדות כתב האישום ומאידך, מבקשת לנהל פרשת הגנה שכן מקום שבו נאשם מודה בעובדות כתב האישום הרי יש להרשיעו בדין".

בהחלטה נוספת שניתנה מיד לאחר מכן, הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום "לאור הודאת [המערער] על בסיס הבקשה שהוגשה לתיק בית המשפט". בתגובה העלה בא-כוח המערער השגות על כך שהמותב הרשיע את המערער "בהודיה שהוא דחה אותה כשלא מצא אותה כהודיית אמת".

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 8.11.2021 הודיע בא-כוח המערער לבית המשפט קמא כי הוא חוזר בו מהאמירה "התנהלות זו גובלת בסקרנות".

5.

על רקע זה הוגש הערעור שלפניי. המערער טוען כי הודאתו בעובדות כתב האישום הובילה לכך שהעובדות שאותן ביקשה המשיבה להוכיח – למעשה כבר הוכחו, ומשכך "הגשת כל חומר הראיות מעלה האפשרות שבית המשפט ייחשף לנתונים שאינם בכתב [ה]אישום ולפוטנציאל הגלום בהם להשחרת פני המערער". עוד נטען כי ההיעתרות לבקשת המשיבה להגיש ראיות עולה כדי "ירידה לזירת ההתגוששות בין הצדדים", וכי "מוטיבציית היתר" של המותב לקבל ראיות שלא הייתה אפשרות חוקית להגישן מעוררת חשש "שננעלה דעתו של בית המשפט להרשיע את המערער בכל מחיר". לראיה, כך מודגש, בית המשפט קמא אכן הרשיע את המערער מיד לאחר דחיית בקשת הפסלות. לצד זאת טוען המערער כי יש טעם לפגם בכך שהמותב "הפקיע" ממנו את זכותו לקיים פרשת הגנה והרשיע אותו תוך ש"סבר מראש שאין בטענות הגנתו כל ממש".

6.

דין הערעור להידחות. כאמור, טענותיו של המערער בערעור שלפניי ממוקדות באפשרות שהמותב ירשיע אותו מבלי לקיים את פרשת ההגנה – ואפשרות זו באה לידי מימוש מיד לאחר דחיית בקשת הפסלות. במילותיו של המערער עצמו, לטענתו קיים "חשש [מ]משי ואפילו מראית עין שננעלה דעתו של בית המשפט להרשיע את המערער בכל מחיר [...] בית המשפט גמר אומר בדעתו להרשיע את המערער, וכך עשה" (פסקה 16 לכתב הערעור). אולם, השגותיו של המערער על הרשעתו הן "ערעוריות" במהותן. טענותיו בהקשר זה שמורות לו ויהא ביכולתו להעלותן באפיקים המתאימים, אך אין בהן כדי להעיד על משוא פנים כלפיו מצד המותב בכל הנוגע להמשך ניהול ההליך (ראו והשוו: ע"פ 6820/19 שטרית נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (29.10.2019); ע"א 7843/20 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני , פסקה 7 (31.1.2021)).

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.