ע"פ 7725/03 עבדאללה טחמיר נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.המערער הורשע ביחד עם אחר בעבירות של קשר לביצוע פשע, ושוד. כן הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בעוד חברו הורשע גם בעבירה של שימוש בסם מסוכן. עיקרה של ההרשעה מתייחס לארוע שארע ביום 17.7.02 כאשר שני השותפים המתינו ברכב של המערער בסמוך לסניף בנק בקרית מוצקין. מהבנק יצאה המתלוננת, אשה כבת 86. השותף הגיח מאחוריה ומשך בכח את תיקה שהכיל 1,800 ₪, תוך שהוא פוגע במתלוננת בכתפה ובמרפקה. לאחר מכן, נכנס השותף לרכב בו המתין לו המערער, והשניים נמלטו מהמקום כשהמערער נוהג ברכב, תוך שהוא פסול מהחזיק רשיון נהיגה.

לאחר שמיעת ראיות מצא בית המשפט את שני השותפים אשמים בעבירות שהואשמו בהם. הוא גזר על המערער עונש של 3 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופסילה מהחזיק רשיון נהיגה למשך שנתיים. כן הופעלו לגביו שלושה עונשי מאסר על תנאי ברי הפעלה, באופן שלעונש המאסר נוספו עוד 6 חודשים, כך שבסך הכל הוטל על המערער עונש של שלוש וחצי שנות מאסר בפועל. בית המשפט הטיל על הנאשמים גם לפצות את המתלוננת בסכום של 4,000 ₪.

2.המערער קובל בערעורו על חומרת העונש שנגזר עליו, ומתמקד בטיעוניו על עקרון אחידות הענישה, אשר לטענתו, לא יושם כראוי במקרה זה. לדבריו, בית המשפט החמיר עמו בהשוואה לחברו אף שמעשיהם נשוא האישום היו זהים, ולא ייחס משקל ראוי לנסיבות האישיות ושיקולי השיקום שהיה מקום להביאם בחשבון.

3.לא מצאנו ממש בערעור זה. העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות כשלעצמן. מדובר במעשי שוד אלים שנעשו בחבורה כלפי אשה קשישה חסרת הגנה אשר גרמו לה פגיעה גופנית רצינית כמו גם נזק רכושי. לכך נתווספה מבחינת המערער גם נהיגה ברכב במצב של פסילה מהחזיק רשיון נהיגה. חומרתן של העבירות מודגשת ביתר שאת על רקע עברו הפלילי המכביד של המערער. לחובתו הרשעות פליליות רבות בעבירות מסוגים שונים ולאורך שנים רבות. חומרת-יתר נלווית לעובדה כי בעת ביצוע העבירות נשוא הליך זה היו תלויים נגדו שלושה עונשי מאסר על תנאי בני-הפעלה ואף באלה לא היה כדי להרתיעו. מצטייר רושם של עבריין אשר עומס הרשעותיו הקודמות והעונשים המוטלים עליו בגינן אינם מרתיעים אותו מלחזור לזירות פשע, ולהמשיך ולבצע מעשים פליליים חמורים. על רקע מכלול נתונים אלה העונש שנגזר עליו במקרה זה אינו חמור כלל ועיקר.

4.אמת הדבר, כי העונש שהוטל על השותף בעבירה נשוא הליך זה הינו קל מזה של המערער, אולם בית המשפט המחוזי מנה בפירוט טעמים טובים לאבחנה בין השניים ובעיקר קיומו של הבדל ניכר ביניהם במעמסת העבר הפלילי הרובץ על כל אחד מהם, בהיות עברו הפלילי של השותף קל בהרבה מזה של המערער. כן הודגש לחומרה כי המערער ביצע את העבירות נשוא הליך זה חודשיים לאחר ששוחרר מן הכלא, ואילו השותף סובל ממחלת אפילפסיה אשר נלקחה בחשבון לקולא על ידי בית המשפט.

5.סוף דבר: העונש שנגזר על המערער אינו חמור כלל ועיקר בשים לב לחומרת מעשיו, ובמיוחד נוכח עברו הפלילי המועד אשר אינו יודע הרתעה, וכאשר סיכויי שיקומו נכון לעת זו, אינם נראים באופק.

הערעור נדחה.