ע"פ 7726/05 יהודה יוסף איפרח נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 17.2.05 חטף המערער את תיקה של אישה (להלן: "המתלוננת"), בו היה סכום של 3,000 ש"ח שמשכה זמן קצר קודם מהבנק. המערער החל להימלט בריצה, ואדם שנקלע למקום בדרך מקרה (להלן: "המתלונן"), רדף אחריו והדביק אותו בתחנת דלק, שם גילה כי מדובר בשכנו. אדם נוסף שהגיע לשם הוציא מידי המערער את התיק הגנוב חרף התנגדותו.

לאחר כשעתיים, פגש אחיו של המערער, שלום יפרח, את המתלונן, והתרעם באוזניו על כך שהפריע למערער לבצע את השוד. שלום הוביל את המתלונן לדירה שם היה גם המערער, וזה דרש מהמתלונן לפצותו בסכום של 2,000 ש"ח, תוך איום שאם לא יעשה כן הוא יינזק. כתוצאה מאותו איום לווה המתלונן סכום של 1,000 ש"ח ומסרם לשלום יפרח. לאחר מספר ימים נדרש המתלונן לשלם את יתרת הסכום, ובתיאום עם המשטרה הוא מסר לשלום יפרח סכום נוסף של 400 ש"ח.

בגין עובדות אלו, בהן הודה המערער, הוא הורשע בעבירות של סחיטה באיומים והחזקת סכין שלא כדין, ובית המשפט גזר לו את אלה: 39 חודשי מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וכן הופעל, במצטבר, עונש מאסר מותנה בן 15 חודשים, כך שהתוצאה הסופית היתה שהמערער נכלא ל-54 חודשים.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, אולם לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו. לא רק שוד אלים ביצע המערער, אלא גם הוסיף והפיל את חיתתו על מי שגילה אזרחות למופת, כאשר רדף אחריו כדי ליטול ממנו את שלל השוד מתוך כוונה להשיבו לקורבן. זו התנהגות המעידה על סכנתו הרבה של המערער לציבור, והדברים נאמרים ביתר שאת לנוכח עברו הפלילי בגינו אף נשא בעונשי מאסר ממש. כאן המקום להוסיף, כי למערער ניתנה במקום כליאתו הזדמנות להשתלב בתהליך גמילה משימוש בסמים, שימוש שככל הנראה הוא הגורם לעבריינותו, אולם מתסקירו האחרון של שירות המבחן עולה כי המערער נשר מאותו תהליך לאחר זמן לא רב.

ובאשר לטענה בדבר הפער בין העונשים שהושתו על המערער לאחיו – גם בו לא ראינו עילה להתערב בגזר הדין. עברו הפלילי של המערער מכביד ביותר, הוא הורשע גם בעבירת שוד, והוא ביצע את המעשים שיוחסו לו שעה שעמד נגדו מאסר על-תנאי משמעותי.

אשר על כן, הערעור נדחה.