ע"פ 7728/04 אוסמה ג'אבר נ. מדינת ישראל

המערער הורשע – לאחר שהודה בעובדות כתב האישום (המתוקן) – בהריגה, תקיפה סתם ואיומים. הוטלו עליו 13 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר) ושלוש שנים של מאסר על תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש.

המערער הוא בעלים של חנות. הוא נהג להזמין ולקבל סחורה מעסקם של המנוח ומשפחתו. לאחר שהסחורה שסופקה לו היתה רק כמחצית מהסחורה שהזמין, איים המערער באמצעות הטלפון על איש המכירות של העסק ועל אחי המנוח (עיסה). לאחר מכן הגיע המערער לבית העסק. אותה עת ישב עיסה ברכבו. המערער פתח את דלת המכונית של עיסה. הוא אחז בחולצתו. הוא הוציאו מרכבו. היא קילל אותו ואיים לחסלו. המנוח הגיע במהירות למקום. הוא ניסה להפריד בין עיסה למערער. המערער אחז בכלי חד ובאמצעותו דקר את המנוח, אשר נפטר בבית החולים מפצעיו.

התנהגותו של המערער חמורה היא. הוא נטל חיי אדם. הוא הפך אירוע עסקי שצריך היה להיגמר במשא ומתן אזרחי לאירוע שבו קיפח אדם את חייו. אין מנוס מהטלת עונשים שיהיה בהם כדי להבהיר לכל כי חיי אדם אינם הפקר. העונש שהוטל על המערער משקף מדיניות ענישה זו, ואין יסוד להתערב בה.

בעניין זה לא פסק בית המשפט פיצויים למשפחת המנוח. בהיעדר ערעור בעניין זה לא נפסוק אנו פיצוי. עם זאת, מבקשים אנו לציין כי ברבים מהמקרים מן הראוי הוא כי בית המשפט יפסוק פיצויים. כך בוודאי במקום שיש להניח כי הנפגע (או משפחתו) לא יגישו תביעות אזרחיות כנגד מי שפגע בהם וביקיריהם.

הערעור נדחה.