ע"פ 7732/03 מאיר ראשיד נ. מדינת ישראל

במשך כשנה וחצי ניהל המערער במלון ברמת-גן מקום שבו העסיק נשים בזנות. עסקו השתרע על-פני עשרה חדרים שכורים במלון בהם שיכן את היצאניות. בסרסרותו של המערער העניקו הנשים שירותי מין לגברים שבאו למקום, והמערער נטל את חלקו הארי של האתנן. בין היתר העסיק המערער בזנות את המתלוננת ששהתה בישראל באורח בלתי חוקי. ערב אחד בשלהי חודש דצמבר 2002 הזמינה המתלוננת לחדרה במלון את חברותיה למסיבה שערכה שם לקראת חג המולד המתקרב. במהלך המסיבה נכנס המערער לחדרה של המתלוננת ומשעמד על המתרחש סטר למתלוננת על פניה וכן "קנס" אותה בכך שהפחית סכום כסף משכרה. בעקבות אירוע זה התלוננה המתלוננת על המערער והוא נעצר. בתום חקירה הועמד המערער לדין על-פי כתב אישום שייחס לו בין היתר עבירת סחר בבני אדם; אך במסגרת הסדר טיעון שכרת סניגורו עם התביעה הוגש נגד המערער כתב אישום מתוקן שממנו הושמטה העבירה האמורה. במסגרת הסדר הטיעון הורשע המערער על-פי הודאתו בסרסרות למעשי זנות בניהול מקום לשם זנות ובתקיפה. הסכמת הצדדים לעניין העונש הייתה כי התביעה תגביל את בקשתה לעונש מאסר בפועל של שלוש שנים ולקנס בסך 100,000 ₪, ואילו הסניגור יהיה בן חורין לטעון להקלת העונש כרצונו. לאחר שמיעת טענות גזר בית-המשפט המחוזי על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ₪ או שנת מאסר נוספת תמורתו.

בערעורו על חומרת העונש טען סניגורו של המערער כי בית-המשפט המחוזי גזר על המערער עונש היכול להלום את האשמתו המקורית בסחר בבני אדם. לטענת הסניגור, משהסכימה התביעה במסגרת הסדר הטעון לוותר על האישום בעבירה זו, היה על בית-המשפט המחוזי להתעלם לחלוטין מן האישום המקורי ולגזור על המערער עונש מתאים לעבירות שבהן הורשע. העונש שהוטל, טוען הסניגור, חמור לעין ערוך מן הנורמה העונשית המקובלת בעבירות של סרסרות והחזקת מקום לשם זנות. כן הלין הסניגור על כך שבית-המשפט המחוזי לא ייחס משקל ראוי לכך שעד לפרשה נשוא הדיון תיפקד המערער, שהוא כבן 40, כאזרח מתוקן לכל דבר; שירת בצבא, עבד לפרנסתו ומעולם לא נעצר לחקירה או הועמד לדין.

מקובלת עלינו טענת הסניגור כי משהסכימה התביעה לוותר על האישום של סחר בבני אדם ראוי היה לבית-המשפט להתעלם מעובדות שנטענו בכתב האישום המקורי אך שונו בכתב האישום המתוקן. כך, למשל, צוין בגזר-הדין כי "בחודשיים הראשונים לעבודתה אצל הנאשם נדרשה המתלוננת למסור לידיו את כל רווחיה על מנת לממן בכך את כרטיס הטיסה שלה לארץ". קביעה זו התבססה על מה שנטען נגד המערער בכתב האישום המקורי בקשר לעבירה של סחר בבני אדם; בעוד שבכתב האישום המתוקן, שעל פיו הורשע המערער, נטען כי המערער התנה עם המתלוננת כי לא ישולם לה שכר במשך חודשיים "כדי לממן כרטיס טיסה מהארץ למולדתה". עם זאת אין בידינו לקבל את טענת הסניגור כי בית-המשפט המחוזי גזר על המערער עונש היכול להלום רק עבירת סחר בבני אדם, אף שהמערער לא הורשע בעבירה האמורה. מנימוקיו המפורטים של בית-המשפט המחוזי עולה כי הוא ראה מקום להחמיר בעונשו של המערער בשל הנסיבות החמורות שאפיינו את עיסוקו בסרסרות לזנות ובהחזקת מקום למעשי זנות, וכן בשל התנהגותו הכוחנית והשתלטנית על הנשים שהעסיק במקום, בגדר הנסיבות הובאו בחשבון אורך התקופה, היקפו הנרחב של העיסוק, שהתבטא כאמור בשכירות קבועה של עשרה חדרי מלון למטרה האמורה ובהודאת המערער בעובדה שהמקום אותו ניהל הניב לו הכנסה של כ-300,000 ₪ לחודש. המערער, כמסתבר, שלט בנשים שהעסיק ביד רמה: הוא כלא אותן בחדריהן בהשגחתו של שומר, שהפקיד עליהן לבל תצאנה, והעסיקן בזנות במשך רוב שעות היממה. מי שלא צייתה להוראותיו נקנסה בשלילת שכר. גם בעובדה שהעסיק את המתלוננת במשך חודשיים מבלי לשלם לה שכר, בטענה שעליה לכסות את דמי הטסתה מן הארץ למולדתה, הייתה של שתלטנות שאפיינה את כל הליכותיו של המערער במקום. על מידותיו של המערער ניתן גם ללמוד מתקיפתה של המתלוננת על כך שהעזה לחגוג בחדרה עם חברותיה את חג המולד.

העונש שנגזר על המערער איננו עונש קל, אך לנוכח הנסיבות המחמירות שבהן ביצע את עבירותיו אין בידינו לומר כי העונש שנגזר עליו חמור במידה שיהיה בה כדי להצדיק את התערבותנו. לא למותר להזכיר כי בהסדר הטיעון שכרתו הצדדים בפתח ההליך הותנה ביניהם שהתביעה תהיה רשאית לעתור להטלת עונש מאסר של עד שלוש שנים בפועל. אין זאת אלא שסניגורו של המערער היטיב להעריך כי הסדר זה פועל לטובת המערער ושאלמלא נערך אפשר שהיה נגזר על המערער עונש חמור יותר. כפי שנוכחנו נמנע בית-המשפט המחוזי למצות עם המערער את מלוא תקופת המאסר שנתבקשה על-ידי התביעה, כשהוא זוקף לטובתו את גילו ואת עברו הנקי.

הערעור נדחה.