ע"פ 7751/08 ויקטור צבקי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, יוחסו למערער שמונה מעשי שוד ומעשה נוסף של ניסיון שוד, אותם ביצע בחודשים דצמבר 2007 וינואר 2008. ששה מתוך האישומים יוחסו למערער בלבד, בעוד שבשלושה אישומים נוספים נטען כי למעשי השוד חבר המערער לאחר – רומן קנודיה. התרחיש בכל האירועים היה דומה – המערער נהג להיכנס לבתי עסק, רובם בירושלים, ובאיומי סכין דרש למסור לידיו את פדיון הקופה. שללו של המערער לא היה גדול במיוחד, אולם בשני מקרים נפצעו שניים מהקורבנות מהסכין שאחז בידו. באחד המקרים לא צלח השוד, הואיל והמערער נמלט לאחר שקורבנו החלה קוראת לעזרה.

2.

המערער הודה בכל העובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בשמונה עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, ועבירה של ניסיון לשוד. בהמשך דן בית המשפט המחוזי את המערער לשבע שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנותיו בסכומים שונים.

3.

המערער, המשיג בפנינו על גזר-הדין, עתר באמצעות בא-כוחו המלומד עו"ד ו' דראושה, לדחות את ההכרעה בערעור למועד אחר, כדי לאפשר לו להשתלב בתהליך גמילה בכלא. לבקשה זו לא ראינו מקום להיעתר נוכח חומרתן של העבירות, והעובדה שהמערער לא יזם את שילובו בתהליך טיפולי קודם לביצוען של העבירות, אלא רק לאחר שנקרא לתת עליהן את הדין.

באשר לערעור גופו - המערער סבור כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה יתרה, הואיל ולא ניתן בו משקל הולם לגילו הצעיר, לעובדה שעברו כמעט נקי מעבירות קודמות בפלילים, ולכך שזהו מאסרו הראשון. כן נטען, כי לא ניתן משקל הולם להודאתו בעובדות, לכך ששללו היה לרוב עשרות שקלים בלבד, הימנעותו מנקיטת אלימות כלפי קורבנותיו, וכן לכך ששורש הרע מצוי בהתמכרותו לשימוש בסמים מסוכנים.

4.

חרף תקופת המאסר הממושכת שהושתה על המערער, לא גילינו בגזר דינו של בית משפט קמא פגם או שגגה המחייבים את התערבותנו. המערער חטא בשורה ארוכה של מעשי שוד, שמטבעם כרוך בהם לא רק נזק כספי לקורבן, אלא גם טראומה של ממש. המערער הגיע לזירות השונות מצויד בסכין עמו איים על המתלוננים, אשר רובם בחרו למסור לו את רכושם כדי למלט את נפשם מפגיעה קשה יותר. זוהי התנהגות קשה ונפשעת, עליה היה מצווה בית המשפט להגיב בחומרה רבה, הן כדי לגמול ליחיד על מעלליו והן כדי להרתיע את הרבים. כך עשה בית המשפט המחוזי, ועל כן לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מן העונש.

אי-לכך, הערעור נדחה.