פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
7770/10 - ג'
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' עמית
המערערים:
1. עלי טורי
2. פואד טורי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להשלמת פסק הדין מיום 20.9.11 בענין
הפיצויים
בשם המערערים:
עו"ד אבי כהן
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חנאווי
פסק-דין
משלים
ביום 20.9.2011 קיבלנו, בדעת רוב, ערעור שהגישו המערערים על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז שבה נדחתה בקשתם לחיוב המשיבה בתשלום פיצויים מכוח סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בסיום פסק הדין נקבע
כי המערערים יקבלו פיצוי בשיעור של 50% מסכום הפיצוי המרבי הקבוע בתקנות לעניין הפיצוי בגין מעצר .
ביום 1.12.2011 הודיעו המערערים לבית המשפט כי טרם קיבלו את הפיצוי שנפסק להם בפסק הדין. בעקבות זאת, ביום 8.12.2011 העבירה המשיבה לבית המשפט את ההוראה שהועברה לחשב לצורך תשלום הפיצויים למערערים. במכתב צוין כי כל אחד מהמערערים זכאי לקבל סכום של 10,738 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין, בהתאם לסכום הפיצוי המרבי הקבוע בתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982 (להלן: התקנות ).
ביום 11.12.2011 הגיבו המערערים להודעת המשיבה. לטענתם, בהתאם לתקנות, זכאי כל אחד מהם לקבל פיצוי בסך של 39,312 ש"ח. זאת, לפי החישוב של 240 ימי מעצר, הכוללים 62 ימי מעצר ו-180 ימי מעצר בית מלא. המשיבה, בתגובתה להודעה זו מיום 10.1.2012 טענה כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה פיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין יינתן רק בגין מעצר במתקן כליאה רשמי ולא בגין שהייה בחלופת מעצר בתנאים מגבילים.
לאחר שהתיק נקבע לדיון משלים בשאלת גובה הפיצויים הגישו המערערים בקשה להשלמת פסק הדין על סמך טענות הצדדים שהוגשו בכתב לבית המשפט. לפיכך, החלטנו להיענות לבקשה זו ולתת פסק דין משלים מבלי לקיים דיון נוסף במעמד הצדדים. לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את עמדת המשיבה בנוגע לגובה הפיצויים ולדחות את פרשנות המערערים לעניין זה.
כאמור, בפסק הדין נקבע כי "היינו פוסקים למערערים פיצוי בשיעור של 50% מסכום הפיצוי המרבי הקבוע בתקנות לעניין הפיצוי בגין מעצר " (ההדגשה הוספה). כפי שנקבע בתקנות, סכום הפיצוי המרבי בעד יום מעצר או מאסר הוא החלק ה-25 של השכר החודשי הממוצע במשק ביום מתן החלטת בית המשפט לעניין הפיצוי. המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת לחישוב השכר החודשי הממוצע במשק, אלא לחישוב מספר הימים הקובעים לעניין הפיצוי. כאמור, המערערים טוענים כי מדובר ב-240 ימים, הכוללים גם את התקופה בה היו משוחררים לחלופת מעצר הכוללת מעצר בית מלא, ואילו המשיבה טוענת כי מדובר ב-61 ימים, הכוללים רק את התקופה שבה היו המערערים במעצר. עמדת המשיבה היא זו התואמת את פסיקתו של בית משפט זה לעניין חישוב הפיצויים. כך, בע"פ 5923/07 שתיאווי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.4.2009) נכתב לעניין זה כי:
"בית משפט זה פסק בעבר כי סעיף 80 אינו מזכה נאשם בפיצוי שנועד להשתלם עבור מעצר בגין התקופה בה שוחרר בתנאים מגבילים ובכלל זה תקופה בה שהה במעצר בית... א כן, ככל שגובה הפיצוי הניתן למערער נגזר ישירות ממספר הימים ששהה במעצר, לא ניתן לכלול בגדר ימים אלה את התקופה שבה שוחרר נאשם או חשוד בתנאים מגבילים, ובכלל זה שהה במעצר בית, בהיותם של אלה תנאי "שחרור" ולא תנאי "מעצר""... (שם, בפסקה 27).
דברים אלה יפים אף לענייננו. אשר על כן, המערערים יקבלו פיצוי בסך של 10,738 ש"ח לכל אחד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, בהתאם לאמור במכתב שצורף לתגובת המשיבה מיום 11.12.2011.
לאור האמור לעיל, הדיון הקבוע ליום 20.2.2012 מתבטל.
ניתן היום, כ"ט בטבת התשע"ב (24.1.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט