ע"פ 7781/00 מוחמד חמוד נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירות של ייבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי וקשר לביצוע פשע - עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים וסעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. הוא נדון לעשר שנות מאסר, למאסר על תנאי לשלוש שנים בתנאים אותם קבע בית המשפט המחוזי וכן נפסל מלקבל ולהחזיק רישיון רכב לתקופה של ארבע שנים מתום ריצוי עונש המאסר אשר הושת עליו.

ערעור המערער הוא על הרשעתו, ולחילופין על גובה העונש.

2.על פי האמור בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, היה המערער צד לקשר של יבוא סם מלבנון וסחר בו. חלקו של המערער היה להיות הנהג המוביל שניים מהשותפים האחרים לקשר, אשר היו אמורים לקבל את הסם המסוכן ליד גדר המערכת. שניים אלה, ריזאק חלאילה ( להלן: ריזק ) וסובחי סווידאן ( להלן: סובחי ) אכן קיבלו את הסם ביום המקרה 12.9.99, אך נתפסו עם הסם כשהוא על אחד מהם, קודם שהמערער, אשר חיכה בקרבת מקום, הספיק להסיעם מן המקום. המדובר הוא בסם מסוכן מסוג הירואין במשקל נטו של 4,973.12 ג' וסם מסוג קנבוס במשקל נטו של 237.96 ג'.

גירסת המערער היא, שהוא נקלע למקום במקרה, על מנת להסיע שני עובדים של אחד חאלד חלאילה שבקשו להביאם מן המקום. לגירסתו, הוא לא ידע על כל עיסקת סמים ולא היה מעורב בעיסקה כזו, ושהותו במקום היתה תמימה.

3.דין הערעור על ההרשעה להידחות. הראיות העומדות נגד המערער הן גם עדות של תצפיתן, שתאר את בואו של המערער לאסוף את השניים מהמקום. גם דברים שאמר סובחי בשיחה עם מדובב, אשר התקבלו כראיה לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות, מהם עולה שהמערער ידע שהוא מגיע למקום כדי לאסוף את השניים עם הסם; העובדה שתעודות הזיהוי של השניים היו אצלו במכונית, וכן קשר טלפוני שקיים עמם באמצעות פלפון שנתפס על ידי המשטרה. על יסוד ראיות אלה ויתר הראיות שציין בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין, התבקשה הרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו, ואין עילה שנתערב בכך.

4.אשר לעונש שהוטל על המערער, לכאורה אין העונש חמור במידה המצדיקה התערבות. עבירות של יבוא סם וסחר בו, בכמויות כמתואר לעיל, הצדיקו החמרה בדין. אלא כשמשווים אנו את העונש שהוטל על המערער לזה שהוטל על האיש ששלחו עם הרכב להביא את השניים - חאלד חלאילה הנ"ל ( להלן: חאלד ), נראה לנו שקיימת חוסר פרופורציה בין השניים. המאסר בפועל שהוטל על האחרון הינו בן ארבע שנים.

אכן, חאלד הורשע בסיוע לעבירות בלבד והושמטה מכתב האישום אשמת הקשר. אך עדיין, על פי הנסיבות המיוחסות לכל אחד מהם - המערער וחאלד - אין הסבר או הצדקה לפער כה גדול בענישה. לא התעלמנו מכך שהשניים - ריזק וסובחי - נדונו ל12- שנות מאסר כל אחד במסגרת עיסקת טיעון עמם. אך שני אלה הם מבצעי העבירה בפועל וחלקם גדול בבירור משל המערער וחאלד. יצויין, שבעת הטלת העונש עליהם בבית המשפט המחוזי וכן בעת שמיעת הערעור של סובחי בפני בית המשפט העליון, לא היתה כנראה ידיעה של בתי המשפט שדנו בעניין על העונש שהוטל על חאלד. כך יכולנו להבין מדברי באת כוח המדינה בפנינו.

כששוקלים אנו את כלל הנסיבות ובהתחשב בעונש שהוטל על חאלד, נראה לנו שיש להקל עם המערער - ואנו מחליטים להעמיד את עונשו על שמונה שנות מאסר (במקום עשר שנים). יתר חלקי העונש, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ישארו בעינם.