ע"פ 7785/18עומר בדראן נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.במסגרת ערעור על גזר דינו של בית משפט קמא, באת כוח הסנגוריה הציבורית, עו"ד מורן כרמל, התייחסה אל הסוגיה המשפטית המעניינת הבאה: האם ניתן לחייב נאשם בתשלום פיצויים לטובת המדינה. ברקע – נאשם שהורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר לעניין הכרעת הדין, בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה; נהיגה פוחזת; נהיגה ללא רשיון תקף; נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה; נהיגה ללא רשיון רכב; כניסה ושהייה בישראל בניגוד לחוק. בית המשפט המחוזי גזר עליו מאסר בפועל למשך 41 חודשים, הכולל הפעלת חמישה חודשי מאסר מותנה במצטבר, חמש שנות פסילה, שני עונשי מאסר על תנאי, ופיצויים לטובת המדינה בסך 50,000 ש"ח. הפיצויים לטובת המדינה נשענו על כך שהמערער גרם נזק לניידות משטרה במהלך מרדף משטרתי שבו סיכן את הציבור.

ההסתייגות המשפטית מהאפשרות להטיל פיצוי לטובת המדינה, אליבא דהסנגוריה, נסובה סביב הוראה בסעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שכותרתו "פיצוי". הסעיף מאפשר לחייב נאשם לשלם "ל אדם

שניזוק" (הדגש הוסף).

לאחר דיון, באי כוח הצדדים הגיעו להסדר – המקובל עלינו – שמייתר את הצורך להידרש לשאלה. אך מצאנו להעלות את הסוגיה בשל מהותה מבחינה עניינית.

2.אשר לעונש המאסר, נאמר כי המקרה בעל מאפיינים חמורים גם בשדה של עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. די להזכיר את אורך הנסיעה, הסיכונים שנוצרו לעוברי הדרך, ואת תוצאות המעשים: פגיעה בשני אנשי משטרה, בנוסעת ברכבו של המערער, ואף במערער עצמו. נראה שאין כל מקום לקבוע כי העונש חמור באופן שמצדיק התערבות.

3.סוף דבר, ובהתאם להסדר שנערך בפנינו, הערעור מתקבל בכך שאנו מורים על ביטול הפיצוי שנקבע, ותחת זאת המערער יחויב בקנס בסך 20,000 ש"ח או שבוע מאסר תחתיו. לנוכח פריסת החיוב הכספי שקבע בית המשפט המחוזי, ההפחתה בסכום ועמדת הצדדים – אנו קובעים כי בנסיבות העניין הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.2020 ובכל ראשון לחודש אחריו. ההוראות בדבר המאסר בפועל והמאסרים המותנים יישארו בתוקף.