ע"פ 7798/08 מדינת ישראל נ. יעקב שביקוב

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אי-ציות לרמזור ונהיגה ללא רישיון וביטוח ברי-תוקף. נטען, כי בתאריך 7.1.08, בשעת בוקר, נהג המשיב בקטנוע באחד מרחובותיה של העיר בני-ברק. שוטרים שהבחינו בו חוצה צומת ברמזור אדום, קראו לו לעצור תוך שהם משתמשים במערכת הכריזה, אולם הוא התעלם מהם ונמלט תוך נסיעה במהירות גדולה. מכאן ואילך התפתח מרדף אחר המשיב, במהלכו הוא ביצע עבירות תעבורה רבות – נסע בניגוד לכיוון התנועה, עלה על מדרכות, התנגש בניידת שנסעה לצידו ונסע על אי-תנועה, עד שלבסוף הצליחו השוטרים ללכוד אותו.

2.

לאחר שהודה בעובדות, ומכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המדינה לגזור למשיב מאסר שלא יפחת משנתיים, מאסר על-תנאי, קנס וכן חילוט הקטנוע. הסנגור ביקש לגזור לשולחו מאסר על-תנאי בלבד. בסופו של יום החליט בית המשפט המחוזי לדון את המשיב ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא פסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 18 חודשים. בית המשפט הוסיף והורה על חילוט הקטנוע, וקבע כי המשיב יהיה נתון בפקוח שרות המבחן במשך 18 חודשים.

המדינה מערערת בפנינו על קולת גזר הדין. נטען, כי לא ניתן בעונש ביטוי לחומרת המעשים, ורמת הענישה הנוהגת. בא-כוח המשיב, שאינו חולק על חומרתן של העבירות ועל כך שהעונש נוטה לקולא, סבור כי הוא הולם את נסיבותיו החריגות של שולחו, ועל כן הזמין אותנו שלא להחמיר עמו.

3.

להשקפתי, ערעור זה בדין יסודו. נדמה כי אין צורך לחזור ולהזכיר את המצב הנורא השורר בדרכים, לו תורם מה שמוגדר כ"גורם האנושי" משקל מכריע. את מחירו של נגע התאונות משלמים, כמעט כעניין של יום יום, רבים בחייהם, ולרוב מדובר באנשים תמימים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו של נהג עבריין או כזה שחטא בחוסר תשומת-לב רגעית. ואם בכך לא די, אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה חמורה נוספת, ששוב אינה נחלתם של יחידים. נהגים שנדרשים על ידי שוטרים לעצור, אם לבדיקה שגרתית או כתוצאה מביצוע עבירת תעבורה, נמלטים בנסיעה מהירה, וכתוצאה מכך מתפתח מרדף בו מסכנים הרודפים, הנרדף ואזרחים תמימים את חייהם. נוכח מציאות קשה זו נדרשו בתי המשפט להרים את תרומתם לביעור תופעה זו, בה כרוכים לא רק סכנה לכלל, אלא גם זלזול מופגן ובוטה בחוק ובאלה השוקדים על אכיפתו. לפיכך, הנחה בית משפט זה את הערכאות הדיוניות להחמיר בעונשם של נהגים נמלטים, ומנקודת השקפה זו חורג העונש שנגזר למשיב חריגה ניכרת מרמת הענישה הנוהגת והרצויה. לא נעלמה מעיני הטענה לפיה מאז שנת 1997 שינה המערער את אורחותיו, והוא עושה מאמץ לפרנס את משפחתו בכבוד. אולם, נראה כי נעלם מהמשיב שפרנסת המשפחה אינה יכולה להיות מלווה בעבריינות מתמשכת, וזו לדאבוני ההגדרה הראויה למעשיו. מתוך התיעוד שהונח בפני בית המשפט קמא עולה, שאת הקטנוע רכש המשיב חודשים אחדים לפני האירוע עליו הוא נקרא לתת את הדין, תוך שהוא יודע כי הוא אינו מורשה כלל לנהיגה. ובמלים אחרות, מדובר במשיב שלא חטא עקב חולשת הדעת או רוח שטות חולפת שנכנסה בו, אלא במי שעשה זאת לאורך זמן תוך ידיעה שהוא פועל בניגוד לחוק. ואם נדרשה ראיה להשקפת עולמו, זו מצויה בתגובתו לדו"ח עבירה שנרשם לו בשנת 2007 בעקבות ביצועה של עבירה דומה, וכך נרשם מפיו: " אני יודע שאין לי רישיון נהיגה לקטנוע אבל אני נוסע, אז מה? ".

נוכח האמור, סבורני כי העונש שהושת על המשיב אינו הולם את חומרת התנהגותו, והוא עלול לשגר מסר שגוי לרבים. לפיכך, וחרף נסיבותיו האישיות, דעתי היא כי יש לקבל את הערעור, ונוכח ההלכה לפיה אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשם, להעמיד את תקופת המאסר בה ישא על שנה אחת. הייתי מותיר את יתר רכיביו של גזר הדין על כנם.

ש ו פ ט

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ח' מלצר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט א' א' לוי.

המשיב יתייצב לשאת בעונש המאסר במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום י"ד בשבט התשס"ט (8.2.09), עד לשעה 10:00.