ע"פ 7815/06 ברטל אושרי נ. מדינת ישראל

המערער שלפניי מלין על אופן ניהול משפטו על ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופט י' ריבלין ). המערער טוען כי בית המשפט חרץ את גורלו עוד בשלב ההקראה וכי עשה כל שניתן על-מנת לסייע לתביעה. עוד טוען המערער כי בית המשפט התבטא כלפיו באופן מעליב. כך לדוגמא, טוען המערער כי השופט ריבלין דחה את בקשתו של המערער לזמן עד מומחה לדיון הוכחות, באופן מפתיע לאחר שנתן הסכמתו העקרונית לבקשה, וכן כי השופט ריבלין אמר לו במהלך אחד הדיונים: "זו בעיה שלך שיש לך עדה" ו"אני יודע עם מי יש לי עסק". בקשתו של המערער מבית המשפט לפסול את עצמו נדחתה ביום 25.9.06. מכאן הערעור שלפניי.

דין הערעור להידחות. אין בפניי תגובה לעניין האמירות המיוחסות לשופט ואיני רואה מקום להכריע בשאלה האם השופט ריבלין אכן העיר את ההערות הנטענות, שכן הגם שהערות כאלה אין להן מקום בהליך שיפוטי, אין בהן להקים עילת פסילה. החלטות הביניים שניתנו בעניינו של המערער אינן החלטות שניתן לערער עליהן אלא במסגרת ערעור על פסק-הדין, שבעניינו של המערער טרם ניתן. גם אם החלטות אלה יצרו אצל המערער תחושה סובייקטיבית, שאין לה בסיס אובייקטיבי, כי לבית המשפט עמדה שלילית נגדו, אין די בכך כדי לפסול את השופט. מבחן החשש הממשי למשוא פנים, שהינו אבן המסד לבחינת טענת פסלות, הוא אובייקטיבי ואינו מבוסס על רגשותיו של בעל-דין (ראו ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כידוע, אין לפסול שופט רק בשל כך כי בעל-דין חש סובייקטיבית שדעתו של השופט ננעלה וכי יש לשופט משוא פנים כלפיו, בהיעדר אינדיקציה אובייקטיבית לקיומו של חשש כזה.

נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.