ע"פ 7825/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בחיפה

הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של ניסיון אינוס ואיומים, לפי סעיפים 345(א)(1) 345(ב)(3) ו-25 לחוק העונשין, וכן סעיף 192 לחוק. במישור העובדתי נטען, כי באחד מימיו של חודש מרץ 2008, בשעת צהרים, תקף המערער צעירה שרצה להנאתה על חוף הים בחיפה, הפילה על הארץ וניסה לבעול אותה תוך שהיא נאבקת בו ומדברת על לבו כי יניח לה. רכב שהתקרב למקום אילץ את המערער להרפות מקורבנו ולהימלט על נפשו.

בעקבות הרשעת המערער דן אותו בית המשפט המחוזי לשבע שנות מאסר, עשרים חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של חמישה עשר אלף ש"ח. המערער, הסבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, מבקש כי נקל בעונשו מטעמים אלה: הכח שהפעיל כלפי המתלוננת היה מתון, והחבלות שגרם לה היו מינוריות; הוא לא הספיק להסיר את מכנסיה של המתלוננת, וקרוב לוודאי שלא היה מצליח לעשות זאת נוכח התנגדותה; הפגיעה הנפשית שנגרמה למתלוננת לא היתה מן "החמורות ביותר"; הוא לקח אחריות על מעשיו והפנים את הנזק שגרם; לבסוף, נטען כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת.

אין בידינו להיעתר לערעור. המערער תקף צעירה שרצה לתומה על שפת הים, מתוך כוונה לכפות עליה קיומם של יחסי מין. למרבה המזל הוא לא הצליח לבצע את זממו עקב התנגדותה של הצעירה, ובעיקר מחשש מפני רכב שהתקרב למקום. אם תוסיף לכך את העובדה כי מדובר במי שצבר לחובתו הרשעות רבות ואף נשא במספר עונשי מאסר, שוב אין ספק כי בעונש אותו גזר בית המשפט אין רכיב כלשהו על חומרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.