ע"פ 7833/05 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע ברוב דעות בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים ר' אבידע וי' אלון, כנגד דעתו החולקת של השופט ב' אזולאי ), בביצוע מספר רב של מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים במתלוננת, אחות אשתו, במהלך כתשע שנים מאז היתה כבת 10. שופט המיעוט סבר כי יש לזכות את הנאשם, מחמת הספק. בעקבות הרשעתו נידון המבקש, ביום 21.6.2005, לעונש מאסר של 12 שנים ומאסר על תנאי של 3 שנים. כן חויב המבקש בתשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 30,000 ₪.

לאחר מתן גזר-הדין, ביקש בא-כוח המבקש לעכב את ביצועו של גזר-הדין עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש ולחילופין, ביקש הוא לדחות את מועד ההתייצבות לתחילת ריצוי העונש, לצורך הגשת הערעור. המשיבה התנגדה לבקשה, ובית-המשפט המחוזי דחה ברוב דעות את הבקשה, נוכח תקופת המאסר שהוטלה על המבקש. ביום 17.8.2005 הגיש המבקש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ועימו הגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור.

בבקשתו ובטיעוניו בעל-פה בפניי התמקד בא-כוח המבקש בנימוקי הערעור וטען כי במקרה זה קיים, לדעתו, סיכוי גבוה לערעור. הוא הדגיש כי שופט המיעוט זיכה את המבקש מן האשמה בפסק-דין ארוך ומנומק. כמו כן, עמד בא-כוח המבקש על כך שהמבקש היה משוחרר בערובה במשך כל תקופת ניהול המשפט, וציין כי הופיע לכל הדיונים וכי אין חשש שיימלט מן הדין. עוד ציין הוא כי למבקש אין כל עבר פלילי וכי במקום עבודתו מוכנים לקבלו בחזרה, חרף פסק-הדין. בנסיבות אלו, טען בא-כוח המבקש, אין תקופת המאסר הארוכה שהושתה על הנאשם צריכה לעמוד לו לרועץ, וראוי לעכב את ביצוע עונש המאסר עד לקבלת ההכרעה בערעור.

לאחר ששקלתי טענות המבקש לא מצאתי להעתר לבקשה. מבלי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי הערעור, יש לתת את הדעת לכך כי הכרעת-הדין המפורטת מבוססת על האמון שנתנו שופטי הרוב בגרסת המתלוננת אשר העידה בפני הרכב בית-המשפט קמא. נכונה טענת בא-כוח המבקש, כי המבקש היה משוחרר במהלך ניהול משפטו והתייצב לדיונים, אלא שעתה השתנו הנסיבות, והוא הורשע לאחר שמיעת ראיות. בהתחשב בסוג העבירות ובחומרתן, ובמיוחד באורך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.