ע"פ 7835/13 אברהם טובינו נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן עשרים וארבעה חודשים שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ת' כתילי ) ביום 7.10.2013, עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה על גזר הדין.

לבקשת המערער-המבקש עיכב בית המשפט קמא את ביצוע המאסר למשך ארבעים וחמישה ימים שתחילת מניינם ביום מתן גזר הדין.

1.

המבקש, יליד 1990, הורשע ביום 14.11.2012 (כב' השופט ת' כתילי ) על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), איומים לפי סעיף 192 לחוק ושיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. ואלה העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן בהן הודה המבקש: על רקע סכסוך בינו ובין המתלוננת נכנס המבקש ביום 26.11.2011 לדירתה של המתלוננת בעפולה ללא רשות כשהוא מחזיק מתחת למעילו אלה מברזל. המבקש נעל את הדלת, ניגש אל המתלוננת, שלף את האלה והחל להכותה באמצעותה בכל גופה כשהוא מאיים עליה באומרו: "מגיע לך את הולכת עם ערבי". המבקש המשיך והכה את המתלוננת בראשה עד אשר ראש האלה התפרק ואז ברח והותיר את המתלוננת מדממת ושרועה על הרצפה. אל המקום הוזעקה בתה של המתלוננת ולאחר שנודע לה מה ארע, רצה הבת אל עבר המבקש וצעקה עליו. בתגובה נטל המבקש את מכשיר הטלפון של הבת, הפריד ממנו את הסוללה וקילל אותה באומרו כי אם בעוד שבוע לא תיתן לו המתלוננת את הכסף שהוא דורש, יעשה לה "משהו יותר גרוע". כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלוננת פגיעות קשות בחלקי גופה השונים, בהם פצעים וחתכים בקרקפת, שברים בידה ושטפי דם ואילו המבקש נמלט ובמשך חמישה חודשים נמנע מלהתייצב במשטרה אף שידע כי הוא מבוקש לחקירה והוצא נגדו צו מעצר. המבקש אף התקשר אל המתלוננת ושלח לה הודעות טקסט, בהן קילל אותה ואיים עליה.

3.

בגין הרשעתו בעבירות שתוארו, גזר בית המשפט קמא על המבקש ביום 7.10.2013 (כ-11 חודשים לאחר הכרעת הדין), עשרים-וארבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (כחודש ימים); שנים-עשר חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים אם יורשע בעבירת אלימות; קנס בסך 1,500 ש"ח; ופיצוי בסך 15,000 ש"ח למתלוננת שישולם בתוך 120 ימים. בגזר הדין ציין בית המשפט כי על פי תסקיר נפגעת העבירה שהובא בפניו, ההחלמה הפיזית של המתלוננת ארכה מספר שבועות, אך בתחום הרגשי חווה המתלוננת עד היום נזקים וסובלת מסימפטומים פוסט-טראומטיים ונוטה להסתגר בביתה, מתקשה ליתן אמון באחרים ותפקודה נפגע. כמו כן התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן הנוגע למבקש מיום 20.3.2012 בו המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש מאסר בפועל בציינו כי המבקש מסר מידע מצומצם על עצמו ועל נסיבות מעורבותו בעבירות, והדבר הקשה לשלול סיכון להישנות התנהגות אלימה מצידו בעתיד; כי על אף הבעת החרטה המילולית, המבקש אינו מגלה חרטה אמיתית, ואינו מזהה את הנזק המשמעותי שהסב למתלוננת ולבתה; וכי עובדות אלו והאלימות הקשה וחסרת השליטה שהפגין באותו אירוע, מעידות על הסיכון הטמון במבקש. בית המשפט הוסיף והתייחס בגזר הדין לחוות דעת פסיכולוגית פרטית מטעם המבקש, בה צויין, בין היתר, כי חווית המעצר גרמה למבקש ולמשפחתו זעזוע וכי מומלץ לשלבו במערך טיפולי. נוכח האלימות הקשה שנקט בה המבקש תוך שימוש באלת ברזל, לאחר תכנון ומתוך מניע גזעני, וכן בשים לב לאיומים שהשמיע לאחר מעשה והימלטותו הממושכת מן החקירה, קבע בית המשפט כי מתחם העונש נע בין 12 ל-48 חודשי מאסר בפועל והטיל עליו את העונשים שפורטו לעיל. בגזירת העונש הביא בית המשפט החשבון לקולא את גילו הצעיר של המבקש, את עברו הנקי ואת היותו אב לתינוקת רכה.

4.

המבקש אינו משלים עם עונש המאסר וביום 18.11.2013 הגיש ערעור על גזר הדין. לטענתו, שגה בית המשפט קמא בכך שהשית עליו עונש מאסר בפועל. ועוד הוא טוען כי מתחם הענישה בעבירות שבהן הורשע ובנסיבות דומות נע בין עבודות שירות לשלושים חודשי מאסר בפועל, וכי במקרים חמורים משלו נגזרו עונשים קלים יותר. לטענתו, בית המשפט שגה בכך שציין כי הורשע בחבלה חמורה "בכוונה מחמירה", בעוד שהוא הורשע ב"חבלה חמורה בנסיבות מחמירות". לטענתו לא הוענק משקל ראוי לכך שהודה בביצוע המעשים כבר בתחילת חקירת המשטרה; לכך שהוא נעדר עבר פלילי; או לנזק הצפוי להיגרם לו ולמשפחתו. כמו כן מציין המבקש כי במהלך משפטו שנמשך כ-17 חודשים, שהה בתנאים מגבילים - תחילה במעצר בית מלא ובהמשך חלקי, וכי במהלך אותה התקופה התחתן ונולדה לו בת. עוד הוא טוען כי לא ניתן משקל מספיק לחוות הדעת הפרטית שהגיש. כל אלו, מצדיקים לטענתו הקלה בעונש.

בבקשה לעיכוב ביצוע נסמך המבקש על נימוקי הערעור וטוען כי הם מקיימים סיכוי טוב לכך שבית משפט זה יקל בעונשו ויורה לרצותו בעבודות שירות. המשיבה מצידה מתנגדת לעיכוב הביצוע המבוקש וטוענת כי אין הצדקה במקרה דנן לחרוג מן הכלל שעניינו ריצוי מיידי של העונש.

5.

דין הבקשה להידחות. בלא לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, נראה כי הטעמים שעליהם מבסס המבקש את ערעורו נשקלו והובאו בחשבון על ידי בית המשפט קמא. בהינתן מעשה האלימות האכזרי והקשה בו הורשע המבקש, הימלטותו מן החקירה והאיומים שהשמיע כלפי המתלוננת, נראה כי גם אם תראה ערכאת הערעור להמתיק את עונשו – ואינני מביעה כל עמדה בענין זה – אין חשש כי בנסיבות המקרה דנן, ואם לא יעוכב ביצוע המאסר בפועל, עלול המבקש לרצות מאסר שווא.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המזכירות תקבע את שמיעת הערעור בהקדם, ככל שהיומן מאפשר זאת, בהינתן תקופת המאסר שנגזרה על המבקש שאינה ארוכה מאד.

המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו ביום 1.12.2013 עד השעה 10:00 בימ"ר קישון, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף איבחון ומיון של שב"ס (טל: 08-9787377; 08-9787336).