ע"פ 7841/18 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.מונחים לפנינו ערעורים על חומרת העונש שנגזר על המערערים, במסגרת גזר דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער. חלפה תקופה ממועד ביצוע העבירות וממועד מתן גזר הדין. הנסיבות הצדיקו זאת. מוסכם כי התסקירים בעניינם של המערערים חיוביים. עניין זה בעל חשיבות הוא כאשר מדובר בעבירת אלימות.

2.הגישה העונשית בשיטה הישראלית היא אינדיבידואלית. כך ביתר שאת כאשר מדובר בקטינים. השיקום של מערער 2 הוא משמעותי ורציני. אף השיקום של מערער 1 הינו חיובי ובכיוון הראוי. יש הצדקה להבחין בין שני המערערים לנוכח נסיבותיהם האישיות, האמור בתסקיריהם, ולנוכח הבדלים כאלה ואחרים במישור ה"מעשה".

3.לאחר שמיעת טענות הצדדים, אנו מקבלים את הערעורים, וגוזרים על המערערים את העונשים הבאים:

אשר למערער 1 (נאשם 2 בהליך קמא) – ייגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות. זאת, תחת עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בערכאה קמא, לתקופה של ארבעה חודשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. יתר הוראות גזר הדין בעניינו, לרבות המאסר המותנה וחתימה על התחייבות – יעמדו בתוקף. כמו כן, אנו מחייבים את מערער 1 לשלם למתלונן פיצוי בשיעור של 10,000 ש"ח.

אשר למערער 2 (נאשם 1 בהליך קמא) – תחת העונש שנקבע, הוא ירצה עונש של של"צ, בהיקף של 100 שעות, בהתאם לתכנית שתיקבע על ידי שירות המבחן. עונשי המאסר המותנה וההתחייבות – יעמדו בעינן.

4.מערער 1 יתייצב לריצוי עבודות השירות בתאריך 1.1.2020, או תאריך הסמוך לכך, בהתאם לשיקול דעת הממונה. יודגש כי חרף ההתקדמות החיובית של מערער 1, בעבר לא נהג בצורה נאותה בזמן בדיקת הממונה במסגרת של עבודות שירות. למרות זאת, הממונה הייתה מוכנה להעניק לו הזדמנות נוספות. אל למערער 1 להבין גישה סלחנית זו בצורה מוטעית. מובהר בזאת – גם בכתב – כי אי מילוי הוראות הממונה בקפדנות עלול להוביל למאסר בפועל שלא בדרך של עבודות שירות.