ע"פ 7846/08 דוד ממן נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן 30 חודשים לריצוי בפועל אשר גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל) על המבקש ביום 8.9.2008.

1.

המבקש, צעיר כבן 28, הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי העובדות שבהן הודה המבקש, ביום 30.11.2007 בילו המתלונן וחברו, שגיא נגר (להלן: נגר ), במועדון "הצריף" בפתח תקווה (להלן: המועדון ). בשעה 04:30 בערך, פרץ ויכוח בין המתלונן ובין חברתו מחוץ למועדון והמבקש ונגר היו עדים לו. כאשר ביקש נגר להפסיק את הויכוח ולהחזיר את המתלונן למועדון, פרצה מריבה בין נגר ובין המבקש. המתלונן, שביקש להפריד בין הניצים, דחף את המבקש לאחור. בתגובה, רץ המבקש למועדון וחזר כשהוא נושא עימו סכין. המבקש התקרב למתלונן ודקר אותו באמצעות הסכין שתי דקירות: דקירה אחת בבית החזה הימני ודקירה נוספת במותן ימין. כתוצאה מדקירות אלה נגרמו למתלונן נזקים בכבד ובכליה הימנית והוא אושפז במרכז הרפואי רבין.

2.

בגין מעשים אלו גזר בית המשפט המחוזי על המבקש, ביום 8.9.2008, שלושים חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו, וכן 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים. בנוסף חייב בית המשפט המחוזי את המבקש לפצות את המתלונן בסך של 7,500 ₪. בגזר דינו עמד בית המשפט על החומרה שבמעשי המבקש ועל הצורך להחמיר בענישה במקרה של שימוש בסכין כדרך לפתרון סכסוכים. בית המשפט ציין כי שירות המבחן המליץ להעמיד את המבקש בפיקוח שירות המבחן למשך שנה ובתום ההליך הטיפולי לגזור עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, אך בית המשפט הבהיר כי נוכח חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, דרך הענישה הראויה בתיק זה הינה עונשית ולא טיפולית. בית המשפט הדגיש כי תגובת המבקש הייתה לא פרופורציונאלית לדחיפתו על-ידי המתלונן וכי מן העובדה שנגרמו קרעים קטנים בכבד ובכליה ניתן ללמוד על כך שהסכין חדרה לגופו של המתלונן. בית המשפט ציין כי אף שאין במקרה דנן תכנון לעשות שימוש באלימות (שכן הסכין לא הובאה עם המבקש למקום האירוע), התנהגותו של המבקש מצביעה על אלימות חמורה ומצדיקה הטלת עונש מאסר. בית המשפט הדגיש כי לא נעלמו מעיניו גילו הצעיר של המבקש, מצבו המשפחתי (נשוי ואב לילדה קטנה) והעובדה שמעסיקיו שיבחו את עבודתו אך קבע כי הצורך להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות אלימות תוך שימוש בסכין, במיוחד מקום בו הסכסוך לא נגע כלל למבקש, גובר על הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות. בית המשפט הוסיף וציין כי רק משום הודאתו של המבקש באשמה והעובדה כי לקח אחריות על מעשיו הוא אינו גוזר על המבקש עונש חמור יותר המתחייב מחומרת מעשהו.

3.

במעמד מתן גזר הדין ביקש המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו לצורך הגשת ערעור. נוכח הסכמת המשיבה לעיכוב ביצוע גזר הדין במספר ימים בלבד קבע בית המשפט כי ביצוע החלטתו יעוכב עד ליום 2.10.2008 בשעה 09:00, אך הוסיף וקבע כי "הערבויות שהופקדו ישמשו לצורך הבטחת התייצבותה [כך במקור] נאשם למאסר, ותנאי השחרור ימשיכו לחול עד התייצבותו למאסר, או עד לגמר ההליכים בערעור אם יוגש". החלטה זו הובנה על-ידי המבקש כמורה על עיכוב ביצוע עד החלטה בערעור ככל שיוגש, ועל כן ביום 13.9.2008 הגיש לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש ויחד עימו הגיש בקשה לעיון בתנאי שחרורו וביקש כי יועמד בפיקוח שירות המבחן מהלך תקופת עיכוב הביצוע. בדיון שהתקיים בעניינו ביום 17.9.2008 (בש"פ 7850/08, כב' השופט ס' ג'ובראן) הודיעה המשיבה כי לגישתה בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע עד יום 2.10.2008 בלבד, וציינה כי היא פנתה לבית משפט קמא בבקשת הבהרה בעניין זה. נוכח כך ובהמלצת בית המשפט, חזר בו המבקש מן הבקשה עד להחלטת בית משפט קמא בבקשת ההבהרה תוך שמירת מלוא טענותיו. בו ביום ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה עיכוב הביצוע הוא עד יום 2.10.2008 בלבד. לצורך השלמת התמונה יצוין כי הדיון בערעורו של המבקש נקבע ליום 18.3.2009.

4.

בבקשה שבפניי עותר המבקש כי נורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר ועל העמדתו בפיקוח שירות המבחן עד להכרעה בערעורו. המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים בהתחשב בנסיבות המקרה, בנסיבותיו האישיות, בהמלצת שירות המבחן וברף הענישה שנקבע בפסיקה. בהקשר זה טוען המבקש כי הוא לא נשא סכין על גופו, כי הוא השתמש בסכין רק נוכח אלימות שהופעלה כלפיו וכי אף שאין להקל ראש בנזק שנגרם למתלונן, המתלונן נזקק לחבישה ולהשגחה בלבד ומכאן ברור שהוא לא השתמש בכוח רב. המבקש מוסיף וטוען כי הוא היה בקשר עם שירות המבחן מיום שחרורו ממעצר ועד ליום מתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי והוא אף הופנה לאבחון בנושא אלכוהול (בו הובהר כי אין לו בעיית התמכרות). המבקש מציין עוד כי שירות המבחן המליץ להעמיד את המבקש בפיקוחו לשם השלמת הליך טיפולי וכן המליץ על עונש של עבודות שירות בלבד ורף ענישה זה עולה בקנה אחד עם פסיקתנו. לטענתו, ביצוע העונש יוביל לניתוק הקשר החיובי עם שירות המבחן ויפגע בתהליך הטיפולי בו הוא מצוי. המבקש מוסיף וטוען כי דחייתה של הבקשה לעיכוב ביצוע העונש יפגע באפשרותו למצות את הליכי הערעור בהתחשב בכך שנימוק מרכזי במסגרת ערעורו הוא המלצת שירות המבחן להמשך הקשר הטיפולי עימו. המבקש מציין עוד כי אין לחובתו מב"דים וכי לחובתו גמר דין אחד ללא הרשעה בעבירה של גניבה שאף בית משפט קמא מצא כי אינה רלוונטית לענייננו. המבקש מוסיף וטוען עוד כי ביום 6.1.2008 שוחרר למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני ובהמשך אף הותר לו לצאת לעבודה בין השעות 18:00-06:00, והוא מציין כי הקפיד על תנאי השחרור, לא הפר את האמון שנתן בו בית המשפט, הגיע לכל הדיונים שנקבעו בעניינו ושיתף פעולה עם שירות המבחן. בנסיבות אלה טוען המערער כי הנזק שייגרם כתוצאה ממאסרו המיידי עולה על הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מעיכוב הביצוע וכי מאזן האינטרסים מטה את הכף לטובת עיכוב הביצוע.

5.

המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה ועומדת על כך שהעבירה בה הורשע המבקש הינה עבירה חמורה וכי עונש המאסר שהושת עליו ארוך דיו וכי יוכל למצות את זכות הערעור בטרם שירצה את מלוא התקופה. המשיבה מוסיפה ומציינת כי המבקש לא התחיל הליך טיפולי בסופו של יום אף שההליך בתיק העיקרי נדחה כדי לאפשר זאת, וכן היא מוסיפה ומציינת כי במסגרת גזר הדין הובאה בחשבון לקולא העובדה שהמבקש הודה במעשה.

6.

דין הבקשה להידחות. הערעור שהוגש על-ידי המבקש מכוון כנגד חומרת העונש בלבד. נוכח העבירה החמורה בה הורשע המבקש על פי הודאתו נראה כי ניתן להעריך בזהירות הראויה כי הסיכוי לפיו יומתק עונשו של המבקש באופן שלא יכלול מאסר בפועל או באופן שירוצה רובו ככולו טרם הישמע הערעור, אינו גבוה. עוד יצוין כי אף שהמבקש עמד בקשר עם שירות המבחן הוא לא החל בסופו של יום הליך טיפולי בכל הנוגע לבעיית האלימות כך שתחילת ריצוי עונשו של המבקש כעת אין בה כדי לקטוע

הליך טיפולי כלשהו שבו החל.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, אפוא, והמבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום ג', 12.10.2008 עד השעה 09:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.