ע"פ 7863-23 ע"פ 7863-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצוי שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים ר' כרמל, א' רומנוב ו-מ' ליפשיץ פריבס) בגדר תפ"ח 19609-05-21 מיום 18.07.2023, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו.

2.המבקש הורשע, לאחר ניהולו של הליך הוכחות, בעבירות של אינוס במרמה לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות של מעשה סדום במרמה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק; עבירה של גרם מעשה סדום במרמה עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק בצירוף סעיף 350 לחוק ובנסיבות של סעיף 345(א)(2) לחוק; עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

בתמצית יוסבר, כי המתלוננת פנתה אל המבקש, העוסק בטיפול זוגי ומשפחתי ובממכר של שמנים, במטרה לרכוש שמן שנועד לטיפול בחניכיים. שיחה שהתפתחה בין השניים, במהלכה שיתפה המתלוננת את המבקש בקשייה, הובילה לקביעת ביקורים אצל המבקש, למטרת ייעוץ וטיפול. בהמשך, במהלך ביקוריה הרבים של המתלוננת אצל המבקש, אשר התקיימו בין החודשים יוני-אוקטובר 2020 – ניצל המבקש את חולשותיה של המתלוננת, לרבות את התלות שלה בו, בטיפול שלו ובהשפעתם עליה, וביצע בה את העבירות הרבות כמפורט לעיל, וכמובא בהרחבה בהכרעת הדין.

3.ביום 18.07.2023 נגזרו על המבקש 9 שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, ומאסר מותנה של 8 חודשים לבל יעבור, בשלוש השנים שלאחר שחרורו, עבירה מן העבירות בהן הורשע באותו הליך. בנוסף נגזר על המבקש לשלם למתלוננת פיצוי כספי בסך של 180,000 ש"ח; כאשר נקבע שהפיצוי ישולם עד יום 01.02.2024.

4.ביום 31.10.2023 הוגש ערעור המבקש שהתמקד בעיקר בטענות נגד הכרעת דינו; אך הוא נסוב גם, ובתמצית, על גזר דינו – בדרך של הפנייה למקרים אחרים בהם נגזרו עונשי מאסר ופיצוי פחותים משנגזרו על המבקש. אתמול, 10.01.2024, עתר המבקש לעכב את רכיב הפיצוי הכספי שהוטל עליו עד למתן הכרעה בערעור, מבלי כל נימוק לכך, מלבד העובדה כי ערעורו "נסוב, בין היתר, על גובה הפיצוי וכן על חלוקתו לתשלומים".

5.לאחר עיון מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

6.ראשית, מכיוון שהמתלוננת כלל לא צורפה כצד להליך, ומשכך לא ניתן לדון בבקשה שעניינה בפיצויים המגיעים לה. חרף פגם זה, שניתן לכאורה לריפוי על-ידי צירופה של המתלוננת כצד להליך, בנסיבות העניין לא מצאתי להורות כן; ואבאר.

7.כידוע, בהתאם לאמות המידה שהתוו בפסיקה, חיוב בתשלום פיצויים לקורבן העבירה מתבסס על סעיף 77 לחוק העונשין, ועל אף היותו חלק מגזר הדין במשפט הפלילי, הוא נושא מאפיינים אזרחיים מובהקים, בפרט בשים לב לסעיף 78 לחוק העונשין שקובע כי חיוב בפיצוי כספי הינו "כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית". כך גם בואר בפסיקת בית משפט זה (ראו למשל: ע"פ 9043/12 דהן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (24.04.2013); ע"פ 1630/15 אבו גיליון נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (19.04.2015) (להלן: עניין אבו גיליון); ע"פ 5778/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (26.08.2021) (להלן: עניין פלוני)).

לא זו אף זו, בשים לב למאפיינים האזרחיים של הפיצוי הכספי שמוטל בגזר דין, וחרף הכללים לפיהם לא נדון אדם בפלילים אלא בפניו (סעיפים 126 ו-208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), אין אנו מחויבים לקיים דיון במעמד הצדדים כאשר עסקינן אך בבקשה לעיכוב ביצוע של רכיב הפיצויים בגזר דין פלילי (עניין אבו גיליון, שם)).

8.אשר לאמת המידה הנוהגת יוזכר, כי הלכה היא עמנו שבית משפט זה לא יורה על עיכוב ביצוע תשלום פיצויים לנפגע העבירה בהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ע"פ 77/19 עבדל רחמן נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (07.01.2019)). זאת ועוד, השיקולים שיש לשקול במסגרת ההכרעה בבקשה מושא ענייננו, הם אלו אשר נשקלים בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי בהליך אזרחי; קרי, סיכויי ערעור ומאזן הנוחות (עניין פלוני, בפסקה 2)).

9.ומן הכלל אל הפרט: במצב דברים כבענייננו, קרי מקום בו לא ניתן כל נימוק או טעם לעיכוב הביצוע המבוקש – לא באשר לסיכויי הערעור לא באשר למאזן הנוחות; וכל שצוין הוא עצם הגשת הערעור, הבקשה לא צולחת אף את נקודת המוצא לפיה אין לעכב ביצוע תשלום רק בשל הגשת ערעור. משכך, איני נדרש לשאלת סיכויי הערעור, וממילא איני יכול להידרש לשאלת מאזן הנוחות, שלא נטען דבר לגביה.

10.הבקשה נדחית בזאת אפוא.