ע"פ 7883/00 מחמד זערב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, בשהייה בלתי חוקית בישראל, התחזות לאחר (בה התמיד גם במהלך משפטו), וכן בשיבוש מהלכי משפט, קבלת דבר במרמה, והחזקת סם מסוכן מסוג קנבוס לשימוש עצמי.

הרשעתו של המערער התבססה על הודאתו. בטרם ניגש בית המשפט לגזור את העונש, הוא ביקש וקיבל תסקיר של שירות המבחן, וממנו עלה כי המערער נמצא בסיכון להעמקת מעורבותו העבריינית, ועל כן ההמלצה היתה לגזור לו עונש מוחשי, על מנת להבהיר לו את חומרת המעשים, וכדי להרתיעו לעתיד לבוא.

בית המשפט גזר לו בעקבות כך 24 חודשי מאסר, 16 חודשי מאסר על-תנאי, וכן מאסר על-תנאי נפרד בגין עבירה לפי סעיף 12 של חוק הכניסה לישראל. כמו כן הורה בית המשפט על הפעלה, במצטבר, של מאסר על-תנאי בן 6 חודשים שעמד נגד המערער אותה עת, כך שהתוצאה הסופית היתה שהמערער נכלא ל30- חודשים.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו מקום לקבלו. אכן המערער הוא אדם צעיר, שזהו מאסרו הראשון, אך מנגד עומדת חומרת המעשים (שוד בחבורה) בהם נטל חלק. לא נעלמה מאתנו העובדה שוועדת השחרורים לא מצאה מקום לקצר את עונשו של המערער, אך גם הובא לידיעתנו שהיא נהגה כך עקב התנהגות לא תקינה בבית הסוהר, ולכן גם העובדה שעונשו נותר על כנו, אין בה כדי להוות עילה להתערבותנו.

עניין אחרון הוא תסקיר עדכני שהוגש לבית משפט זה על ידי שירות המבחן, וגם ממנו מצטיירת התמונה שהמערער לא הפנים את לקחם של ההליכים שהיו מנת חלקו, וגם עתה הוא נוטל על עצמו אחריות חלקית בלבד.

בנסיבות אלה התוצאה הבלתי נמנעת היא דחיית הערעור, וכך אנו מורים.