ע"פ 7887/12 מאיר שאול נ. מדינת ישראל

המשנָה לנשיא מ' נאור :

1.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' קרא ) ב-ת"פ 12701-04-12 מיום 13.9.2012. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת הצתה. בית המשפט גזר על המערער 30 חודשי מאסר; 12 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ש"ח. הערעור מופנה נגד עונש המאסר בפועל וגובה הפיצויים שנגזרו על המערער. כיוון שהמתלונן לא צורף כמשיב, אין מקום להתייחס לרכיב זה של הערעור.

כתב האישום

2.

על פי עובדות כתב האישום, בין המערער לבין מר יוחנן מתתיהו (להלן: המתלונן ) היה קיים סכסוך מתמשך. בליל 28.3.2012 ניגש המערער לתחנת דלק בתל אביב, כשהוא מצויד במיכל פלסטיק, ומילא בו דלק. סמוך לאחר מכן, הצית המערער שני בקבוקי פלסטיק שבהם דלק והשליך אותם במזיד לעבר מגרש. כתוצאה מכך, נשרף ציוד רב השייך למתלונן ולשותפו, אשר אוחסן במגרש.

בגין המתואר, יוחסה למערער עבירת הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3.

המערער הורשע לאחר שמיעת עדויות. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על עצם שליחת האש וביצוע מעשה ההצתה על ידי המערער. בתחילה, המחלוקת נגעה לטענת המערער שלא הצית כל דבר בעל ערך שיכול להיחשב כנכס – דבר שיכול לשלול את קיומה של עבירת הצתה, ואילו המשיבה טענה כי המדובר ברכוש בשווי 70,000 ש"ח. בהמשך הסכים המערער כי אכן מדובר ברכוש בעל ערך. בית המשפט קבע על דרך האומדן כי שווי הרכוש עמד על כ-20,000 ש"ח, והרשיע את המערער בעבירת הצתה.

4.

באשר לגזר הדין: המשיבה טענה שיש להטיל על המערער את העונש המירבי של 15 שנות מאסר נוכח חומרת המקרה, וציינה בין היתר כי ברקע למעשה סכסוך בנוגע להחזקה במגרש. האירוע היה מתוכנן מראש, לרבות הצטיידות בדלק שנרכש לשם ביצוע ההצתה. עוד הדגישה המשיבה את הנזק הרב לרכוש ולנפש שעלול היה להיגרם כתוצאה מהצתה בלב עיר ובקרבת בתי מגורים. המערער מצידו הדגיש כי ניהל הוכחות בשאלה מצומצמת בלבד וכי יש לראות אותו כמי שהודה במיוחס לו ולקח אחריות על מעשיו. כמו כן, טען המערער כי עברו הפלילי אינו מכביד, וביקש כי בית המשפט יתחשב בגילו המבוגר ובכך שהוכר בעבר כחולה נפש.

5.

בית המשפט התייחס לכך שהעבירה בוצעה על רקע סכסוך מתמשך עם המתלונן, לתכנון המעשה ולנזק הרב שעלול היה להיגרם כתוצאה ממעשי המערער, וכן לנזק שנגרם בפועל לרכושו של המתלונן. נוכח כל זאת, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם בנסיבות הוא עונש מאסר בפועל הנע בין שנתיים ל-4 שנות מאסר, בנוסף למאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

בבואו לקבוע את עונשו של המערער, ציין בית המשפט כי יש לקחת בחשבון את ההודאה של המערער, את גילו, את מצבו הבריאותי, את רקעו הנפשי ואת עברו הפלילי – אשר כולל עבירות של תקיפת שוטר, עבירות רכוש, עבירות מרמה, עבירת מעשה מגונה, עבירת איומים ותקיפה, החזקת אגרופן, הסגת גבול פלילית, שימוש במסמך מזויף, שיבוש הליכי משפט ותגרה במקום ציבורי – עבר שיש בו כדי להעיד על מידת האלימות שהפגין המערער לאורך השנים.

6.

אשר על כן, גזר בית המשפט על המערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי מיום שחרורו, לבל יעבור במשך 3 שנים עבירה על סעיפים 448, 452, 454, 456 ו-460 לחוק העונשין; ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ש"ח.

הערעור

7.

המערער טוען כי שגה בית המשפט כשגזר עליו עונש כה חמור, אשר לדבריו חורג ממדרג הענישה הקיים. המערער מדגיש את מצבו הנפשי, אשר לטענתו החליש את כושר שיפוטו. לטענת המערער, היה על בית המשפט לתת משקל לסיבה שבגללה ביצע את העבירה – לכך שהותקף פיזית ונפשית על ידי המתלונן. לדבריו, הוא ביקש "לזעוק את זעקתו" ולא התכוון כלל לגרום לנזק. עוד טוען המערער כי יש להתחשב במצבו הכלכלי הקשה ובנסיבותיו האישיות הקשות. הוא מפנה לפסיקה שבה ניתנו עונשים קלים יותר מזה שנגזר עליו. נוכח כל האמור, מבקש המערער כי בית המשפט יקצר את תקופת המאסר שנגזרה עליו ויפחית מסכום הפיצויים.

דיון והכרעה

8.

נראה לנו כי מתחם הענישה שנקבע מתאים ואולי אף נוטה לקולא, גם לגבי אדם במצבו הנפשי של המערער. אין המתחם מתאים למקרי הצתה "רגילים", בהם הנאשם אינו סובל מבעיה נפשית, או שאין לגביו נסיבות מיוחדות אחרות. ככלל, מתחם הענישה צריך להיות גבוה יותר. בין כך ובין כך, גם בשים לב לדו"ח הפסיכיאטרי משנת 2007 שהיה מונח בפני בית המשפט, העונש אינו נראה לנו עונש חמור אשר מצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

9.

הערעור נדחה.