ע"פ 7899/05 וסילי דיבו נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.המערער, עובד זר מרומניה, יליד 1958, הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, במעשה סדום בנסיבות של אינוס, בנסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס, ובכליאת שוא שבוצעו כנגד קטין, יליד 1987. כן הורשע בשהייה בלתי חוקית בישראל ובהחזקת נכס חשוד כגנוב. הרקע להרשעה בנסיבות העובדתיות הבאות: המערער פגש במתלונן, בן 15 אותה עת, ונוצרו בין השניים יחסי ידידות. באחת ההזדמנויות, הזמין המערער את הקטין לביתו, וכשהגיעו לבנין מגוריו, דחף המערער את המתלונן למחסן סגר אחריו את הדלת, והיכה אותו. כתוצאה מכך, הקטין הקיא, ותחת שימוש בכוח ואיומים כי יפגע בגופו, ביצע בו המערער מעשה סדום על ידי החדרת איבר מינו לפיו. הקטין הקיא והוציא את איבר מינו של המערער מפיו, ואז היכה אותו המערער מכות יבשות, והחדיר פעם נוספת איבר מינו לפיו, ללא הסכמתו ובניגוד לרצונו. בהמשך לכך, כפה המערער על המתלונן לכרוע על ארבע, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין. עקב התנגדות הקטין, הדבר לא עלה בידיו. רק לאחר מכן איפשר המערער לקטין לצאת מהמחסן.

המערער הורשע על פי הודאתו גם בשהייה שלא כדין בישראל, ובהחזקת רכוש החשוד כגנוב בדירתו.

2.בית המשפט המחוזי, לאחר שקבע את אשמתו של המערער בעקבות פרשת הוכחות ארוכה, גזר את עונשו לחמש שנות מאסר בפועל, ומאסר על תנאי. הוא שקל במסגרת הענישה שיקולים לחומרה ולקולא, ובהם את עובדת היות המערער שוהה זר בישראל, המנותק ממשפחתו וממסגרת אנושית תומכת.

3.המערער טוען לחומרת עונשו, ומתמקד בטענה כי בית המשפט קמא, אף שלא גזר עליו עונש חמור במיוחד, לא ייחס משקל ראוי למצבו הקשה כזר בישראל. לאור זאת, נתבקשנו להקל בעונש מאסרו, ולהתחשב בתוך כך גם בהנחה כי מיד עם שחרורו מהמאסר יעזוב את הארץ ולא ימשיך לשהות בה עוד.

4.לא מצאנו יסוד לערעור על חומרת העונש ואנו דוחים אותו.

המערער הורשע בעבירות מין קשות ביותר שנעברו כנגד קטין, תוך שימוש באלימות ובכח אשר הסבו פגיעה עמוקה לקרבן, שרישומה ילווה אותו לשארית חייו. דרישת ההחמרה בענישה כנגד נאשמים בעבירות מין, ובמיוחד כלפי קרבנות קטינים, אינה צריכה הדגשה, ובית משפט זה נוקט במדיניות החמרה כזו לאורך שנים. תכליות הגמול, ובמיוחד ההרתעה, חייבות למצוא את ביטויין המלא בענישה בעבירות מין כלפי קטינים, ושיקולי האינטרס הציבורי הם בעלי משקל מכריע, גם אם אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, והמשקל היחסי שיש לייחס להן.

חרף החומרה הרבה של המעשים, ראה בית המשפט המחוזי לתת משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות של המערער, ובמיוחד לעובדה כי מדובר בעובד זר המצוי לבדו בארץ, כשמשפחתו מרוחקת ממנו ברומניה. הוא הצביע על חייו הקשים והבודדים בארץ ללא קרוב ומודע, ועל ההשלכה שיש לבדידות זו גם בעת שהייתו בכלא. נכון ציין בית המשפט קמא כי אין אנו נוהגים למצות את הדין עם תושבים זרים מתוך רגישות לקושי המיוחד שבמצבם. בהתחשב בכך, הסתפק בית המשפט המחוזי בהטלת 5 שנות מאסר על המערער, שהוא עונש קל יחסית בהינתן קשיותן וחומרתן של עבירות המין בהן הורשע, ובהתייחס גם לעבירות הנוספות בהן הורשע שאינן קשורות במעשי המין.

5.בית המשפט הקל, ואולי הקל יתר על המידה, בעונשו של המערער ביחסו משקל רב להיותו שוהה זר במדינה. המשקל שייחס לנתון זה אפשר והיה רב מדי, בהינתן חומרתן המופלגת של עבירות המין שעבר. באיזון כולל של שיקולי הענישה הצריכים לענין אין להוציא מכלל אפשרות כי היה אף מקום בנסיבות מקרה זה להחמרת עונשו של המערער. מכל מקום, בודאי שאין להקל עמו מעבר להקלה הממשית שהערכאה הדיונית כבר הקלה עמו. קשייו של שוהה זר במדינה לא לו אינם מוטלים בספק, והם מתבטאים בקשיי התמצאות ובהעדר מסגרת תומכת. הם קיימים במהלך חיי השגרה של הזר, וגם במהלך שהותו בכלא. יחד עם זאת, אין להפריז במשקלו של קושי זה בהשוואה לנסיבות חיים קשות אחרות של נאשמים אחרים שכשלו במעשיהם אשר, לעולם, יש לייחס להם את המידה והערך הראוי להם, ולא יותר מכך.

הערעור על חומרת העונש נדחה.