ע"פ 7933/09 אילן ביטון נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בחודש יוני 2008 קשר המערער עם אחר – שלמה כהן (להלן: כהן) לפרוץ לדירה בהרצליה במטרה לגנוב רכוש. בתאריך 3.6.08, בשעת בוקר, הם הגיעו לדירה ועם מפתח תואם שהכינו מבעוד מועד פרץ כהן לתוכה. כהן איתר כספת אותה עקר, ואחר כך העבירה לרכב בו נהג המערער, והם החלו בנסיעה. בדיעבד, התברר כי כל אותה עת עקב אחר מעשיהם שוטר, ומשזה ניסה למנוע את בריחתם, נסעו המערער ושותפו לעברו, פגעו בו, הדפו אותו ונמלטו במה שהוגדר כ"נסיעה פראית". שוטרים נוספים שהוצבו בסביבה ניסו אף הם לעצור את הרכב הנמלט, אולם נוסעיו המשיכו בנסיעה, התנגשו בניידת ולבסוף עצרו וכהן החל נמלט רגלית עד שנעצר.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, קשירת קשר לפשע, התפרצות למקום מגורים וגניבה. כהן, שהודה אף הוא בעובדות, הורשע בעבירה נוספת – הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לאחר שהצדדים טענו לעונש דן בית המשפט את המערער לשנת מאסר, שנה מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון במשך שנתיים, וכן חולט הרכב ששימש את המערער בעת ביצוע העבירה. נקבע, כי מתוך התמורה לרכב יחולט סכום השווה ל-10,000 דולר, וככל שתישאר יתרה היא תוחזר לאמו של המערער, הטוענת לזכות ברכב.

3.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש וההחלטה בדבר החילוט. נטען, כי בית המשפט החמיר עם המערער למעלה מן המידה המתחייבת, הואיל ומדובר במי שהיה מכור בעבר לסמים ונגמל, ובמשך כעשרים שנה לא חטא בפלילים. את מעידתו הפעם נימק המערער בכך שנקלע לחובות עקב קריסת עסקו ומשבר אישי שפקד אותו, דבר שגרר אותו לשוב ולהשתמש בסמים. עוד נטען, כי בעקבות מעצרו החל בתהליך טיפולי בו התמיד, ולפיכך כליאתו עתה, ולו לתקופה קצרה, תהיה כרוכה בקטיעתו של אותו תהליך וסיכול סיכוייו להשתקם. נוכח כל אלה סבר גם שרות המבחן כי נכון להסתפק במאסר בדרך של עבודות שרות, ואת ההמלצה הזו מבקש המערער כי נאמץ. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר גזר באיחור את דינו של המערער, וגרם לו לפתח ציפייה לעונש מתון.

4.

אין בידינו להיעתר לערעור. התנזרותו של המערער במשך שנים רבות משימוש בסמים ומעבריינות, ראויה מטבע הדברים להערכה, אולם היא גם מצביעה על כך שהוא יודע ומכיר דרכים נורמטיביות להתמודד עם חולשותיו בכל עת שרצה בכך. המערער בחר הפעם בדרך שונה, ורק לאחר שחטא בעבירות שעל חומרתן נדמה כי אין צורך להכביר במילים, הוא פנה לגורמי הטיפול, ונדמה כי לא נשגה אם נאמר כי ההליך הפלילי שנפתח נגדו תרם גם הוא לכך. כאמור, המערער קשר עם אחר לפרוץ לאור היום לדירה וליטול מתוכה כספת, וכאשר התברר להם כי כל אותה עת צפו בהם שוטרים, גמר המערער אומר למנוע את מעצרו, תוך כדי סיכון חיי אדם. על כך היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב ביד קשה, ועל כן לא זו בלבד שלא גילינו בעונש חומרה יתרה, אלא שהוא אף נראה בעינינו מתון ביותר עד שספק אם יש כדי להלום את חומרת המעשים.

באשר לחילוט הרכב – על פי ממצאו של בית המשפט המחוזי, גם אם אמו של המערער רשומה כבעלים, הוא עצמו היה המשתמש העיקרי ברכב זה, ולפיכך הוא בבחינת האוחז בבעלות הממשית ברכב. נוכח אותו ממצא, בו לא ראינו מקום להתערב, לא גילינו בהחלטה בדבר החילוט פגם כלשהו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

המערער יתייצב לשאת במאסרו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ג בניסן התש"ע (7.4.2010), עד לשעה 10:00.