ע"פ 7949/07עמוס אבקסיס נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.בחודש מרץ 2007, בשעת ערב, נמצא כי המערער מחזיק בשני אקדחים שנגנבו מבעליהם, האחד בחודש אוקטובר והאחר בחודש אוגוסט 2006. את אחד האקדחים נשא המערער על גופו, בעוד שהאקדח השני היה מונח מתחת למושב הרכב בו נהג.

בגין עובדות אלו בהן הודה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין, החזקת תחמושת שלא כדין וקבלת נכסים שהושגו בעוון. בהמשך, טען בא-כוח המערער, כי הרקע לביצוען של העבירות הוא התמכרותו של שולחו לשימוש בסמים מסוכנים, ועל כן הוא עתר לאפשר לו להשתלב בתהליך של גמילה בקהילה בטרם ייגזר עונשו. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להיעתר לבקשה זו, ולאחר שהצדדים הביאו בפניו את טיעוניהם, הוא דן את המערער לארבע וחצי שנות מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 18 חודשים, חלקו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת עתה על חמש וחצי שנים.

2.כנגד גזר-דין זה מופנה הערעור, וטענות המערער, בתמצית, הן אלו: בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי האקדחים הגיעו לידי המערער בחודש אוגוסט 2006, ולא כאמור בכתב האישום המתוקן ( עובר ליום 18.3.07 ); בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא אפשר למערער להשתלב בתהליך גמילה, אף שהרקע לעבריינותו הוא שימוש ממושך בסמים; עניינו של המערער הינו חריג ויוצא דופן, הואיל והוא מגלה מוטיבציה לעשות שינוי בחייו, וגמילתו ברת-ביצוע נוכח האמור בחוות דעתה של גב' חיה היכל; בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, ובמיוחד למצבו של בנו; כאשר שוחרר המערער ממאסרו האחרון הוא עשה מאמץ להשתקם, וגורמים בקהילת הביעו את נכונותם לסייע בידו; לבסוף, רכבו של המערער חולט, וגם לכך יש פן עונשי.

3.לדאבוננו, לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש, למעט עניין אחד שיפורט בהמשך. למערער עבר פלילי מכביד. בשנת 1998 הוא הורשע בעבירות אלימות קשות עליהן נדון לחמש שנות מאסר. בחודש ספטמבר 2002 הוא נדון למאסר נוסף שביחד עם הפעלה של מאסר על תנאי עמד על 36 חודשים. הדגש הוא על כך שבאותו מקרה נמצא המערער אשם גם בעבירה של החזקת נשק שלא כדין , וכדי להרתיעו לעתיד לבוא, הוסיף בית המשפט וגזר לו 18 חודשים מאסר על-תנאי. כפי שעינינו רואות, אותו עונש מאסר מותנה, כמו גם דרכי ענישה אחרות שנוסו בעבר, לא גרמו למערער לשנות את אורחותיו, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר העבירות עליהן הוא נקרא לתת את הדין הפעם.

התרענו בעבר לא אחת כנגד התופעה של החזקת נשק על ידי מי שלא הורשה לכך, הואיל וכרוכה במעשה זה סכנה מוחשית לציבור. עבריינים שוב אינם מהססים להשתמש בנשק חם לביצוען של עבירות, ולא אחת שילמו על כך אזרחים תמימים בחייהם. במציאות זו ההולכת ומתהווה לעינינו יש להלחם בכל דרך, ורמת הענישה המיושמת היא אחת מהן. אכן, לציבור יש עניין מובהק בכך שמכור לסמים ייגמל מהתמכרותו, ובלבד שהוא עשה צעדים ממשיים בכיוון זה בעוד מועד ומתוך כוונה כנה, ולא כאשר חרב הדין מונחת על צווארו בעקבות ביצוען של עבירות נוספות. ולעניינו של המערער - בעבר ניתנו לו מספר הזדמנויות לעבור תהליך גמילה, ועובדה היא שהוא החמיץ אותן ואת טעמו שינה רק משעה שנתפס מבצע עבירות שעל חומרתן אין צורך להרחיב מלים. במצב זה איננו סבורים כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ואם כוונת הגמילה של המערער כנה היא, אנו ממליצים בפני גורמי הכליאה לסייע בידו.

באשר לעונש גופו, לא גילינו בו פן של חומרה. עם זאת, אין מחלוקת כי בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות בכל הנוגע למועד בו הגיעו כלי הנשק לידי המערער. נוכח החשש כי לנתון זה היתה השפעה על גזר הדין, החלטנו ללכת לקראת המערער ולהורות על חפיפה מלאה בין העונש שנגזר בתיק הנוכחי לעונש המאסר על-תנאי שהופעל. התוצאה היא אפוא כי תקופת מאסרו של המערער תעמוד על ארבע וחצי שנים. יתר חלקיו של גזר-הדין, יעמדו בעינם.