ע"פ 7950/96 אנדרי סלבו נ. מדינת ישראל

זו ערער המערער לבית המשפט המחוזי. המערער ציין בערעורו, כי לא הגיע לדיון וביקש את דחייתו בשל פטירתו של אביו. בהחלטתו מיום 21.7.96 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו של המערער וקבע, כי לאחר ששמע את הסבריו של המערער לעניין נסיבות היעדרותו ובקשת הדחיה, נחה דעתו כי יש בנסיבות אלה כדי להצדיק את בירור טענותיו של המערער לגופו של עניין בכדי שיהא לו יומו בבית המשפט. לפיכך בוטל פסק הדין והוחזר הדיון לבית משפט השלום.

6.בפתח הדיון המחודש בבית משפט השלום ביקש המערער את פסילתו של בית המשפט, שכן "הוא [בית המשפט] שפט אותו כבר בעבר". בהחלטתו מיום 7.11.96, נדחתה הבקשה לפסילה. בית המשפט ציין, כי לאור היעדרו של המערער מן הדיון ביום 20.3.95, הרי שפעל בית המשפט על פי הדין משהרשיע את המערער וגזר את עונשו בהיעדרו, וכי אין הוא מוצא כל טעם לפסול עצמו מלישב בעניינו של המערער. לפיכך נדחתה בקשתו של המערער.

7.מונח בפני ערעורו של המערער על החלטתו זו של בית משפט השלום. המערער טוען, כי ישנו חשש של ממש כי השופט בשן לא יוכל לדון בעניינו באובייקטיביות הנדרשת. תימוכין לטענתו מוצא המערער בפסק דינו של בית המשפט המחוזי - בו בוטל פסק הדין המקורי מיום 20.3.95. כן טוען המערער, כי לא פירט את סיבת הדחיה המקורית משום שלא חש בנוח לעשות כן, וכי העובדה כי למרות בקשת הדחיה נדון עניינו בהיעדרו מצביעה על כך כי אין בית המשפט יכול לדון בעניינו ללא משוא פנים. המערער אף טוען, כי לא ניתן לדון כעת בעניינו בשל קיומו של "סיכון כפול". המערער מוסיף, כי גם לגופו של עניין אין מקום להרשיעו - וזאת כאמור במכתבו למפקד המחוז.

8.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. יאמר מיד: לא מצאתי במסכת העובדתית ובהשתלשלות העניינים בתיק זה כל חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט. כעולה מטענותיו של המערער - בית המשפט לא ידע את הסיבה בגינה ביקש המערער את דחיית מועד הדיון. לפיכך, אין לייחס כל חשש למשוא פנים לעצם העובדה כי הבקשה לדחיית המועד נענתה רק בדחיית המועד ביממה אחת. מטעם זה גם אין כל חיזוק לטענותיו של המערער בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אשר למתן פסק הדין בהיעדרו של המערער, הרי שכאמור לעיל, לא היה בקביעת מועד הדיון כל חשש למשוא פנים, ומשלא התייצב המערער - למרות שהוזמן כדין - רשאי היה בית המשפט לדון בתיק בהיעדרו ולגזור את דינו. אין בהחזרת התיק לדיון בפני אותו השופט כל עילה לפסילת השופט ואין בכך כל חשש ממשי למשוא פנים (ראה: ע"פ 1050/94 יואב יצחק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). שפיטת המערער בנסיבות אלה אינה שקולה - ולו ברמז - למצב בו משול משפטו ל"משחק מכור" (ראה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573). לפיכך, דין הערעור על החלטת הפסילה להידחות. יתר טענותיו של המערער - לעניין מכתבו למפקד המחוז וכן לטענתו בדבר ה"סיכון הכפול" - דינן להתברר במסגרת סדרי הדין הרגילים - ואין מקומם יאה במסגרת ערעור הפסלות.

הערעור נדחה.