ע"פ 796/07 עבד ג'לולי נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר -זיו ) הרשיע את המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין למטרה לא כשירה לפי סעיפים 329(1)(2) ו-186 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977

(להלן – החוק) וכן בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973. נוכח הרשעתו, נגזרו על המערער נגזרו 42 חדשי מאסר לריצוי בפועל ו-24 חודשי מאסר על-תנאי. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

1.

לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש כתב אישום המייחס למערער למערער שני אישומים. לפי המיוחס באישום הראשון, ביום 30.12.05 עלה זיאד ג'ורבאן (להלן – המתלונן) למונית בחדרה. לאחר שנהג המונית החל ביציאה מהחניה, פתח המערער את דלת המונית וביקש לעלות למונית. נהג המונית בקשו לא לעלות, שכן הוא כבר החל בנסיעה שמטרתה הבאת המתלונן ליעדו. המערער לא שעה לבקשת הנהג, עלה למונית, הוציא סכין יפנית ודקר את המתלונן בפניו. בשלב זה עצר נהג המונית את הרכב, ואז ירד המערער מן הרכב וניסה לדקור את המתלונן בשנית דרך החלון. בהמשך, ירד המתלונן מהרכב ורדף אחרי המערער, עד שתפסו. או אז דקר המערער את המתלונן בצווארו, בראשו ובידיו. בגין מעשיו של המערער, נגרמו למתלונן חתכים עמוקים בראשו, בלחיו, בערפו ובידיו, לרבות קרע בגידי אצבעותיו. חתכיו הצריכו תפירה ואשפוז בבית חולים. לפי האישום השני, בעת חיפוש שנערך על גופו של המערער בתחנת המשטרה, נמצאה בתחתוניו 53 שקיות של סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של כ – 17 גרם .

2.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו, כמפורט ברישא. בית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו, כי המערער הינו אדם אלים ומסוכן, וכי על בית המשפט לפעול למיגורה של תת תרבות הסכין – שהתגלמה במעשיו של המערער –ומביאה לא אחת לקיפוח חיי אדם. בית-המשפט סבר עוד, כי יש להשית על המערער עונש מרתיע שעשוי ללמדו לקח ואולי אף לאפשר לו לפתוח דף חדש לאחר שחרורו מן המאסר.יצוין עוד, כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט עלה, כי המערער אינו מעוניין לפעול לשיקומו העצמי. בסופו של יום, נגזרו על המערער 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 24 חודשי מאסר על תנאי כמפורט ברישא.

3.

בערעורו לפנינו, משיג המערער על חומרת העונש שנגזר עליו. בא כחו המלומד טען, כי בניגוד לתמונה המצטיירת מתסקירי שירות המבחן (לרבות זה שהוגש לנו לקראת הדיון בערעור), המערער נגמל זה מכבר משימוש בן שנים רבות בסמים ובאלכוהול, והוא מעוניין לעבור תהליך שיקום וטיפול בנושא של אלימות רחוב. להשקפת בא כוחו של המערער, ראוי להקל בעונש שנגזר על שולחו על מנת לעודדו להשתקם ולהתמודד עם נטיותיו האלימות, דבר שיסייע

גם לחברה.

המדינה טוענת מצידה, כי אין יסוד להתערב בענישה שהוטלה על ידי בית המשפט המחוזי, באשר עונש זה עולה בקנה אחד עם רמת הענישה המקובלת בעבירות שלפנינו.

4.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו יסוד להתערב בגזר הדין קמא. למערער הרשעות קודמות בעבירות אלימות, אך במקום לתקן את דרכיו הולכת ומקצינה האלימות בה הוא נוקט כלפי הזולת עד כדי גרימת חבלות חמורות באמצעות כלי משחית. לכך יש להוסיף את הכמות הגדולה של סם ההרואין שהמערער הורשע בהחזקתו, שלא לצריכה עצמית, המחייבת ענישה מחמירה בפני עצמה.חומרת העבירות ואפיין מצביע על כך כי שיקולי גמול, הרתעה והצורך בהגנה על הציבור מפניו של המערער, גוברים על ההיבט השיקומי לו טען בא כוחו. בנפרד מן האמור נוסיף, כי גם בהיבט אחרון זה לא שוכנענו כי יש דופי בתסקירים המציגים את המלצותיו של שירות המבחן מהם עולה דפוס ברור של הימנעות ממגע עם גורמים שיקומיים. גם טענת המערער – מכור לסמים מזה תקופה ארוכה – כי די בגמילה פיזית נקודתית אותה עבר בכוחות עצמו, וכי אין הוא נזקק להליך גמילה טיפולי, מנוגדת למושכלות יסוד, ואין בכוחה לשכנע.

אשר על כן, לא מצאנו עילה להתערבותנו בגדר הדין, ואנו דוחים את הערעור.