ע"פ 7963/04 מחמד רשראש נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.המערער תושב הכפר עג'אר שעל גבול הלבנון, הורשע על-פי הודאתו בעבירות ייבוא וסחר בסם מסוכן מסוג חשיש בשמונה עד עשר הזדמנויות שונות, ובסך הכל כמאה ק"ג של סם. תמורת כל עסקה שביצע כאמור, קיבל המערער 10,000 ₪. את העבירות שבהן הורשע ביצע המערער בצוותא חדא עם שני נאשמים נוספים, האחים מחמד ואחמד שימאלי, אף הם תושבי הכפר עג'אר ועל כן, הורשע גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. שני הנאשמים האחרים הועמדו לדין בעבירות נוספות. למחמד שימאלי יוחסו בנוסף לעבירות הסמים גם עבירות של מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעות לאויב והסתננות, ואחיו אחמד שימאלי הועמד לדין גם על אי מניעת פשע.

2.המערער הודה, כאמור, בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום לאחר שתוקן, ולאחר שהורשע גזר עליו בית-המשפט המחוזי בנצרת ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן שלוש שנות מאסר על-תנאי וקנס בסך 30,000 ₪. שני הנאשמים האחרים ניהלו משפט הוכחות, אשר בסופו הורשעו אף הם בעבירות הסמים הנ"ל. מחמד הורשע בנוסף לכך גם בעבירות נגד ביטחון המדינה שיוחסו לו, למעט עבירת ההסתננות שממנה זוכה, ואילו אחיו אחמד הורשע גם בעבירה של אי מניעת פשע. על מחמד נגזרו שבע שנות מאסר לריצוי בפועל, שלוש שנות מאסר על-תנאי וקנס בסך 40,000 ₪ ועל אחמד נגזרו שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי.

3.הערעור שבפנינו הוגש טרם שהוכרע ונגזר דינם של אחמד ומחמד שימאלי, שותפיו לעבירה של המערער, אך משנגזר דינם הציב המערער במרכז טיעוניו על-פה את הטענה לפיה העונש שנגזר עליו אינו עומד ביחס נכון לעונשים שנגזרו על האחים שימאלי ובייחוד על אחמד שימאלי, וכי סטיה זו מן הכלל בדבר אחידות הענישה אינה ראויה ויוצרת תמריץ שלילי לנאשמים המבקשים, כמו המערער, לחסוך מזמנו של בית-המשפט ולהודות בעבירות המיוחסות להם בלא לנהל משפט הוכחות. המערער הוסיף והצביע על גילו הצעיר, עברו הנקי ועל נסיבותיו המשפחתיות בהיותו אב לשלוש בנות רכות בשנים ובשל כל אלה ביקש להקל בעונשו.

4.לא מצאנו בטיעוניו של המערער טעם המצדיק התערבות בעונש שגזר בית-משפט קמא. העבירות שבהן הורשע המערער חמורות עד מאוד, והן בוצעו לאורך זמן ובאופן שיטתי תמורת בצע כסף. בגזר-דינו הדגיש בית-משפט קמא, כי המערער שימש חוליה חשובה במערכת הפצת הסם, ומכתב-האישום שבו הודה המערער וכן מגזר-דינם של האחים שימאלי שהוצג בפנינו, עולה כי המערער היה הרוח החיה בעסקאות הסמים, וכי הדבר קיבל ביטוי, בין היתר, גם באופן חלוקת התמורה שנתקבלה עבורם. אכן, ככל שהדבר נוגע לחלוקת התפקידים בין המעורבים בפרשה, היה אחמד שימאלי, אליו ביקש המערער להשוות את עצמו, שותף זוטר ותפקידו היה שולי, יחסית, והסתכם בעריכת תצפית שנועדה להקל על ביצוע ההברחה על-ידי המערער. איננו סבורים, אפוא, כי העובדה שעל אחמד נגזרו בסופו של יום שלוש שנות מאסר בעוד שעל המערער נגזרו ארבע שנים, יש בה, בנסיבות העניין, משום סטייה מן הכלל של אחידות הענישה.

גם הטענות האחרות שהעלה המערער אינן מצדיקות התערבות בגזר-דינו של בית-משפט קמא והפחתת עונש המאסר.

הערעור נדחה.