ע"פ 7971/12 מרדכי ארגוב נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום פיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח, בו חויב המבקש במסגרת גזר דין שניתן ביום 20.9.2012 בת"פ 34121-12-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת

י' אמסטרדם ).

2.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, הפקרה אחרי פגיעה, חבלה חמורה ושיבוש מהלכי משפט. הרשעה זו מתייחסת לאירוע שהתרחש ביום 6.12.2011, כאשר המבקש נהג ברכבו ופגע במתלוננת אשר חצתה את הכביש. כתוצאה מהפגיעה נחבלה המתלוננת בראשה ואושפזה במחלקה לטיפול נמרץ במשך שלושה ימים. המבקש לא עצר את רכבו לאחר הפגיעה על אף שידע שהמתלוננת נפגעה והיתה שרועה על הכביש, אלא המשיך בנסיעתו ואף החליף את שמשת הרכב שניזוקה בתאונה.

3.

בית המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה לצמיתות מלהחזיק רישיון נהיגה, חילוט רכב המבקש ופיצוי המתלוננת בסך 30,000 ש"ח. המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 23.10.2012. ביום 4.11.2012 הוגש ערעור המבקש על חומרת העונש. כבר עתה יצוין, כי להודעת הערעור האמורה לא צורפה המתלוננת כמשיבה ונראה כי המבקש אף לא ערער על סכום הפיצוי שבו הוא חויב, שכן בסעיף המסכם את הודעת הערעור נאמר, כי המבקש מבקש כי בית משפט זה ימתן את עונש המאסר שהוטל עליו. זאת ועוד, המבקש אף ציין בערעורו את סכום הפיצוי בו חויב כנימוק להקלה ברכיב המאסר.

4.

לאחר שהמבקש החליף ייצוג ומשהתקרב המועד שנקבע בגזר הדין לתשלום הפיצוי (1.1.2013) הוגשה הבקשה דנן, בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצוי. לבקשה זו צורפה המתלוננת כמשיבה. טענתו העיקרית של המבקש היא, שכיוון שהמתלוננת זכאית לפיצוי על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ) ללא הוכחת אשם, אין מקום לחייב את המבקש בפיצויים על-פי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). על-פי הטענה, חיוב המבקש בפיצוי המתלוננת עומד בניגוד לתכליתו של סעיף 77 הנ"ל, בין היתר כיוון שהמבקש יהיה זכאי לשיפוי מחברת הביטוח בגין הפיצוי שישלם למתלוננת. נטען, כי כאשר אין ספק שהמתלוננת תוכל להיפרע את נזקיה בקלות יחסית וללא קשיי גביה, כמו במקרה דנן כאשר יש בידה עילה על-פי חוק הפיצויים, לא מושגת התכלית שביסוד הוראת סעיף 77 לחוק העונשין. המבקש הוסיף וטען, כי כיוון שהערעור קבוע לדיון ביום 22.4.2013, בעוד זמן קצר יחסית, העיכוב המתבקש אינו לתקופה ממושכת כך שאין בו כדי לפגוע במתלוננת או באינטרס הציבורי. המבקש מרצה עתה את מאסרו, רישיון הנהיגה שלו נפסל לצמיתות ואין לו מקורות פרנסה שיאפשרו לו לעמוד בתשלום הפיצוי. לטענתו, כיוון שאין בידו לשלם את הפיצוי, ממילא יהיה צורך בנקיטה בהליכי גביה שספק אם יושלמו בתוך התקופה האמורה. המבקש טוען עוד, כי קביעת סכום הפיצוי בו חויב לא נעשתה על-פי שומה מושכלת של הנזק, אלא באופן שרירותי.

5.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) מתנגדת לבקשה. לענין הטענה שכאשר קורבן העבירה זכאי לפיצוי על-פי חוק הפיצויים אין מקום לחייב את הנאשם בפיצוי במסגרת הוראת סעיף 77 לחוק העונשין, הפנה בא-כוח המשיבה לפסק הדין בע"פ 3753/11 ח'דר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.2011).

בא-כוח המשיבה ציין, כי תכלית חיובו של נאשם בפיצויים אינה אך הטבת נזקו של קורבן העבירה, אלא יש לו גם סממנים עונשיים, מה גם שאף אם בידי המתלוננת לזכות בפיצויים בהליך אזרחי, הרי שיש אפשרות שהליך זה יהיה ממושך יחסית ויש משמעות למתן פיצוי מהיר ומיידי. לטענת המשיבה לא עלה בידי המבקש להראות כי מאזן הנוחות מצדיק עיכוב ביצוע תשלום הפיצוי וכי בכל מקרה ספק אם יש מקום להיענות לבקשתו נוכח העובדה, שעל פני הדברים, הוא לא טען כלפי רכיב הפיצוי במסגרת הודעת הערעור שהגיש. בא-כוח המשיבה הציג מכתב מטעם המתלוננת לפיה היא מתנגדת לעיכוב הביצוע ומציינת כי מצבה הרפואי אינו קל, היא איבדה את כושר העבודה שלה ומצבה הכלכלי בכי רע.

6.

דין הבקשה להידחות. אכן, נראה כי בערעורו לא תקף המבקש את סכום הפיצוי בו חויב ומסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שכלל לא צירף את המתלוננת כמשיבה בערעור. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה וכוונותיו של המבקש לתקן את הודעת הערעור לא יצאו בינתיים מן הכוח אל הפועל.

לגופו של עניין, אינני סבור שהעובדה שהמתלוננת זכאית, לכאורה, לפיצוי במסגרת הליכים אזרחיים על-פי חוק הפיצויים מצדיקה עיכוב ביצוע תשלום הפיצוי שבו חויב המבקש (וכפי שנפסק בע"פ 3753/11 הנ"ל אין בכך כדי לשלול את עצם האפשרות לחיוב בפיצוי המתלונן). כפי שנפסק ברע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2007), גם אם הפיצוי שמקורו בהוראת סעיף 77 לחוק העונשין הוא "אזרחי" במהותו, מדובר בהוראת חוק מורכבת "המשלבת מאפיינים אזרחיים יחד עם מאפיינים עונשיים, תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מן התחום הפלילי" (שם, פסקה 13). לפיכך, גם אם הרכיב האזרחי הוא הדומיננטי:

"אין להתעלם מכך שבאופן טבעי, הפיצוי הקבוע בסעיף 77 לחוק מושפע גם מסביבתו הפלילית, ודבקות בו נורמות ותכליות מן התחום הפלילי ( ... ). כך, למשל, יש בחיובו של הנאשם בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו, וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראיה כי הטבת ניזקו הנה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות" (שם).

כאשר מתבקש עיכוב ביצוע פיצוי בו חויב נאשם, יש להתחשב גם במאפיינים הנ"ל של הפיצוי וחל הכלל שלפיו הגשת ערעור אינה עילה לעיכוב ביצוע העונש, אלא בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות במקרה דנן. אכן, יש להניח שהמבקש מתקשה, נוכח היותו נתון במאסר, בקיום החיוב האמור, אך אין להתעלם מכך שבית משפט קמא דחה את מועד התשלום בלמעלה משלושה חודשים, כשהמבקש החל לרצות מאסרו כחודש לאחר מתן גזר הדין, כך שעמד לרשותו פרק זמן להיערך לגיוס סכום הפיצוי. לא זו אף זו – אם הפיצוי הוא "אזרחי" במהותו, כנטען על-ידי המבקש, חל הכלל שהגשת ערעור אינה, ככלל, עילה לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי והמבקש כלל לא טען להתקיימות נסיבות שבכוחן להצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין כספי.

על יסוד כל האמור לעיל אני מחליט לדחות את הבקשה.