פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 7979/01 אדוארד צ'רניקוב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · הרשעה בהריגה במקום רצח וגזירת עונשערעור על הרשעה בעבירת רצח והחלפתה בהריגה, בהסכמת המדינה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט קיבל את הערעור בהסכמת המדינה, בשל ספקות לגבי כוונת ההמתה, וביטל את הרשעת המערער ברצח. המערער הורשע בהריגה ונגזרו עליו 18 שנות מאסר, תוך התחשבות בחומרת המעשה ובנסיבותיו האישיות.

העובדות

המערער דקר את המנוחה לאחר ויכוח שבו ביקשה לתקוף אותו בסכין, ונפטרה מפצעיה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער ברצח בדעת רוב. בדיון בערעור עלו ספקות לגבי הכוונה לגרום למותה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבל את הערעור על הרשעה ברצח ולהרשיע את המערער בהריגה בשל ספקות לגבי כוונת ההמתה?
  2. 2.איזה עונש יש לגזור על המערער בגין עבירת ההריגה?

הלכות

  1. 1

    כאשר קיימים ספקות לגבי קיומה של כוונת המתה, יש להרשיע בהריגה ולא ברצח, והמדינה הסכימה לכך.

    ״הסכימה המדינה על-פי המלצתנו, לקבלת הערעור כנגד ההרשעה ברצח ולהרשעת המערער חלף עבירה זו בעבירה של הריגה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בגזירת העונש בגין הריגה יש להתחשב בחומרת המעשה ובנסיבות האישיות של המערער, ולכן נגזרו 18 שנות מאסר.

    ״בנותננו את הדעת לכל האמור לעיל, לחומרתה הרבה של העבירה וכן לנסיבות שאליהן הפנתה באת-כוח המערער״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רצח
  • הריגה
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית-המשפט העליון

בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

ע"פ 7979/01

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד השופט א' ריבלין

כבוד השופט א' א' לוי

המערער:

אדוארד צ'רניקוב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה

מיום 28.8.01 בת"פ 424/00, שניתן על-ידי כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס

והשופטים ס' ג'ובראן ומ' נאמן

תאריך הישיבה:

ג' בתמוז תשס"ג

(3.7.03)

בשם המערער:

עו"ד שגית זהבי

בשם המשיבה:

עו"ד אורי כרמל

פסק-דין

בתאריך 26.11.00 בחצות-הלילה לערך, לאחר ויכוח שבגדרו דחפה המנוחה את המערער וביקשה לתקוף אותו בסכין, דקר המערער את המנוחה באותה סכין בשתי דקירות שפגעו בריאתה, והותיר אותה כשהיא מדממת עד שמתה. בשל מעשה זה הורשע המערער, בדעת-רוב, בבית-המשפט המחוזי בחיפה ברצח המנוחה.

בדיון בערעורו כנגד הרשעתו, לאור ספקות שעלו מתוך הממצאים העובדתיים בשאלה אם אמנם רצה הוא, בדקירות שדקר אותה, לגרום למותה, הסכימה המדינה על-פי המלצתנו, לקבלת הערעור כנגד ההרשעה ברצח ולהרשעת המערער חלף עבירה זו בעבירה של הריגה. אלא, שבשל חומרתו הרבה של המעשה, המתקרב לרצח, מבקשת המדינה לגזור עליו את העונש המרבי הקבוע בחוק – 20 שנות מאסר. באת-כוח המערער, מצדה, הפנתה את תשומת-ליבנו לנסיבותיו האישיות של המערער, לעברו הנקי וכן לעובדה שדקר את המנוחה לאחר שהניפה לעברו סכין.

בנותננו את הדעת לכל האמור לעיל, לחומרתה הרבה של העבירה וכן לנסיבות שאליהן הפנתה באת-כוח המערער, החלטנו לקבל את הערעור, לבטל את הרשעת המערער בעבירה של רצח ולהרשיע אותו בעבירה של הריגה. כן החלטנו לדון את המערער בשל עבירת ההריגה ל-18 שנות מאסר.

ניתן היום, ג' בתמוז תשס"ג

(3.7.03).

ש ו פ ט ת ש ו פ

ט ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר קיימים ספקות לגבי קיומה של כוונת המתה, יש להרשיע בהריגה ולא ברצח, והמדינה הסכימה לכך.
  2. 2בגזירת העונש בגין הריגה יש להתחשב בחומרת המעשה ובנסיבות האישיות של המערער, ולכן נגזרו 18 שנות מאסר.